(1) 
הָתָם אדְּקָאָזֵיל מִינֵּיהּ וּמִינֵּיהּ.:
הָתָם אדְּקָאָזֵיל מִינֵּיהּ וּמִינֵּיהּ.Rav Ashi replied: There, the mishna is referring to a case where the barrel is not actually thrown. Rather, it is propelled by the gentile, and again propelled by him, until it reaches the vat. Therefore, if the gentile did so not in anger, there is reason to be concerned that he might have touched the wine.
אלא אע״פ שיהוא יוצא ונכנס מותר ר׳ שמעון בן אלעזר אומ׳ רשות גוים אחת היא. המטהר יינו של-נכרי ונותנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מנה מותר אבל אם רצה ישראל להוציאו ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים4.
יינו של-גוי ברשותו וישראל דר7 באותה חצר מותר ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו בחצר אחרת אסור ואע״פ שמפתח וחותם בידו8 וקימא לן כתנא קמא דקאי כר׳ אליעזר דלא חייש
ההיא כרבא9 דהוה יתיב בה10 חמרא דישראל וגוי אשתכח11 דהוה קאי ביני דני אמר רבא אם נתפש עליו כגנב חמרא שרי ואם לאו חמרא אסיר:
סליק
1. ישראל וגוים: דפוסים: גוים וישראלים .
2. שיושב: דפוסים: שישב .
3. ומשמר: דפוסים : וישמר . דפוסים ממשיך: ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר וכו׳ .
4. אלא אע״פ...ואסרו חכמים: חסר בדפוסים.
5. ישראל: דפוסים: וישראל .
6. באותה: דפוסים: באותו .
7. דר: דפוסים : דר בו .
8. דפוסים ממשיך: וחכמים אומרים לעולם אסור .
9. ההיא רבא: דפוסים: ההוא כרכא .
10. יתיב בה: דפוסים: ביה .
11. וגוי אשתכח: דפוסים: אשתכח גוי .
דקאזיל מיניה ומיניה – שהולך ומתגלגל הכלי כל שעה ע״י שהוא מגלגלו ומורידו לבור הלכך שלא בחמתו לא דחיישינן דלמא נגע.
התם דקאזיל מיניה ומיניה – פ״ה שהולך ומתגלגל כל שעה ע״י שהוא מגלגלו ומורידו לבור הלכך שלא בחמתו לא דחיישינן דלמא נגע לפי הדומה משמע שרש״י רוצה לומר דמגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע״י דבר אחר אסור בשתיה והכא שהכשירוהו בחמתו היינו לפי שלא היה אוחזו בידו אלא סמוך לבור זורקה ומ״מ שלא בחמתו אסור אע״פ שזריקה בזב טהור כיון שהוא סמוך החמירו ביין דלמא נגע וכן פירש רשב״ם בשם רש״י וחלק בין זורק מכנגדו לזורק למרחוק מיהו לא יתכן כדפרישית לעיל.
התם דקא אזיל מיניה ומיניה שאינו מסלק ידו ממנה עד שרואה שנוגעת החבית ביין וכגון שהבור מלא ובשפת הבור כשהיה הגוי מגלגלה נגעה ביין. דכי האי גוונא בזב טמא שהרי נוגע ממש הילכך שלא בחמתו אסיר חיישינן דילמא נגע. מירי דהוה אכובא מליא דבין רב פפא בין רב אשי מודו דאסירא דילמא נגע. אבל בחמתו אע״ג דאיכא למיחש דילמא נגע כיון דמגע יין שלא בכוונת ניסוך הויא לא גזרו והכשירוהו את היין. והיכא דהבור עמוק כיון דאזול מיניה ומיניה עד שפת הבור הוי יין נסך דגזרי׳ אטו בור מלא ולא שני לן בין בור מלא לבור חסר הילכך גוי אע״פ שזריקתו מותרת ה״מ כגון שאינו עומד אצל הגיגית והפיל אבן או צרור מלמעלה לגיגית לתוך הגיגית הרי זה יין נסך. מ״ר דמיניה הוא כמדומה. והילכך המביאים את הענבים בסלים ובדרדורים והם גוים אין מניחין אותם לזרוק בתוך הגיגית של יין אלא ישראל אוחז בהם וזורקו לתוך הגיגית. ואם סייע לגוי לזרוק היין כשר אלא שאסור לעשות כן שמא ישגה ישראל ויסמוך על הגוי ונמצא הגוי זורקו לבדו והוי יין נסך. מ״ר. עכ״ל:
[שם]
מתני׳ המטהר יינו של נכרי שעשאו בכשרות למוכר ולישר׳ ולא נתן דמים עכשיו לגוי עד שימכרנו ברשותו של נכרי בבית שהוא פתוח לרשות הרבים ועיר שיש בה גוים וישראל מותר. דמירתת ליה גוי דילמא חזו ליה הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסידנא. דאפי׳ אין מפתח וחותם שרי. והוא שאין לו כלום לגוי על אותו יין כגון שכתב לו התקבלתי ממך כדתנן לקמן בסמוך אבל אם רצה ישראל להוציאו ואין מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים שהיין נעשה לו משכון ולא מירתת דסבר אי חזו לי לא מפסידנא דכי תיבעי לי אמינא דידי הוא. בעיר שכולה גוים אסור עד שיהא שם שומר. ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע״פ שיוצא ונכנס מותר. ופרכינן בעיר שכולה גוים נמי הא איכא רוכלין מוכרי בשמים המחזירים בעיירות וישראל הם ומירתת גוי דילמא חזו לי דרך רשות הרבים. אמר שמואל בעיר שיש לה דלתים ובריח שאין נכנסין בה אלא ברשות וכ״ע ידעי כי עיילי בה ומצי למיקם עלה דההיא שעתא:
מתני׳ המטהר יינו של נכרי שעשאו בכשרות למוכר ולישר׳ ולא נתן דמים עכשיו לגוי עד שימכרנו ברשותו של נכרי בבית שהוא פתוח לרשות הרבים ועיר שיש בה גוים וישראל מותר. דמירתת ליה גוי דילמא חזו ליה הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסידנא. דאפי׳ אין מפתח וחותם שרי. והוא שאין לו כלום לגוי על אותו יין כגון שכתב לו התקבלתי ממך כדתנן לקמן בסמוך אבל אם רצה ישראל להוציאו ואין מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים שהיין נעשה לו משכון ולא מירתת דסבר אי חזו לי לא מפסידנא דכי תיבעי לי אמינא דידי הוא. בעיר שכולה גוים אסור עד שיהא שם שומר. ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע״פ שיוצא ונכנס מותר. ופרכינן בעיר שכולה גוים נמי הא איכא רוכלין מוכרי בשמים המחזירים בעיירות וישראל הם ומירתת גוי דילמא חזו לי דרך רשות הרבים. אמר שמואל בעיר שיש לה דלתים ובריח שאין נכנסין בה אלא ברשות וכ״ע ידעי כי עיילי בה ומצי למיקם עלה דההיא שעתא:
[שם]
אמר רב יוסף חלון של ישראל פתוח כנגד פתח הבית כרשות הרבים דמיא. אשפה כרשות הרבים דמיא שדרך אשפה לעמוד בני אדם עליה. דיקלא כרשות הרבים דמיא. כשדקל של ישראל כנגד הפתח ומתיירא הגוי עכשיו יעלה ליטול מן הפירות ויראני נוגע. פסיק רישיה דדיקלא רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי. מאן דאסר מימר אמר גוי למה לי דסלק התם. ומאן דשרי זימנין דאבדה ליה בהמה ואתי לעיוני בתרה. וקיימא לן ר״פ כיצד צולין בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והילכתא כרבינא לקולא בר מחומצא ביעי ומזירקי. כך היא שיטת רש״י זצ״ל. אבל מורי רבינו אבי העזרי זצ״ל כתב בבית שפתח פתוח לרשות הרבים בעיר שישראל וגוים דרים בה מותר. ופי׳ ר״ח כגון שמפתח או חותם ביד ישראל. כך משמע מפר״ח. ומדפליג בסיפא בין כתב לו התקבלתי ללא כתב לו ש״מ הכא מיירי אפילו לא כתב לו התקבלתי. אע״ג דיכול הגוי לחזור ממכירתו (וסד״א פתח ליה) אפי׳ הכי כיון שמכרו לו משוי נפשיה הדריינא דבוש בדבר כיון שמפתח וחותם ביד ישראל דירא פן יראוהו בני רשות הרבים. אבל בעיר שכולה גוים אסור אפילו מפתח וחותם בידו הואיל ולא כתב לו התקבלתי דלא סמכא דעתיה עד שיהא יושב ומשמר ראין השומר כו׳:
אמר רב יוסף חלון של ישראל פתוח כנגד פתח הבית כרשות הרבים דמיא. אשפה כרשות הרבים דמיא שדרך אשפה לעמוד בני אדם עליה. דיקלא כרשות הרבים דמיא. כשדקל של ישראל כנגד הפתח ומתיירא הגוי עכשיו יעלה ליטול מן הפירות ויראני נוגע. פסיק רישיה דדיקלא רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי. מאן דאסר מימר אמר גוי למה לי דסלק התם. ומאן דשרי זימנין דאבדה ליה בהמה ואתי לעיוני בתרה. וקיימא לן ר״פ כיצד צולין בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והילכתא כרבינא לקולא בר מחומצא ביעי ומזירקי. כך היא שיטת רש״י זצ״ל. אבל מורי רבינו אבי העזרי זצ״ל כתב בבית שפתח פתוח לרשות הרבים בעיר שישראל וגוים דרים בה מותר. ופי׳ ר״ח כגון שמפתח או חותם ביד ישראל. כך משמע מפר״ח. ומדפליג בסיפא בין כתב לו התקבלתי ללא כתב לו ש״מ הכא מיירי אפילו לא כתב לו התקבלתי. אע״ג דיכול הגוי לחזור ממכירתו (וסד״א פתח ליה) אפי׳ הכי כיון שמכרו לו משוי נפשיה הדריינא דבוש בדבר כיון שמפתח וחותם ביד ישראל דירא פן יראוהו בני רשות הרבים. אבל בעיר שכולה גוים אסור אפילו מפתח וחותם בידו הואיל ולא כתב לו התקבלתי דלא סמכא דעתיה עד שיהא יושב ומשמר ראין השומר כו׳:
סימן רלח
והיכא דנתנו ברשות הגוי אחר מחדריו שיכול הגוי לפתוח ולנעול שלא יראהו שום אדם אלא אנשי ביתו בהא אמרי׳ בסיפא דמתני׳ המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר. וכגון שמפתח וחותם בידו דאיכא תרתי. מפתח או חותם ביד ישראל. וגם כתב לו התקבלתי תו לא טרח ומזייף. אבל אם רצה ישראל להוציאו ואין הגוי מניח עד שיתן מעותיו. זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים. דכיון דלא קיבל מעותיו. וגם הגוי אינו ירא פן יראנו ישראל סמכא דעתיה ופתח ליה עכ״ל. ונראה בעיני דרש״י זצ״ל ופר״ח זצ״ל לא פליגי בהלכה למעשה אלא בפי׳ סוגיא דשמעתין. דמר משמע ליה בפתח פתוח לרשות הרבים דרישא אפילו אין מפתח וחותם ביד ישראל וכגון שכתב לו התקבלתי. ומר משמע ליה כגון שמפתח וחותם ביד ישראל וכגון שלא כתב התקבלתי. אבל תרוייהו מודו דבחדא במפתח או חותם אפי׳ בלא התקבלתי. או בהתקבלתי ואפי׳ בלא מפתח וחותם. ופי׳ רבי׳ שמואל זצ״ל בבית שהוא פתוח לרשות הרבים יומם ולילה. והא דקתני פסיק רישיה דדיקלא ה״ה לא פסיק אלא שאינו עושה פירות ואפי׳ עוש׳ פירו׳ בשעה שאין עליו פירות כגון ימות החורף נמי ה״ה:
[שם]
ת״ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין וישראל דר באותו חצר מותר. ואע״פ שאין מפתח וחותם בידו דהוי כיוצא ונכנס. בחצר אחרת מותר והוא שהמפתח וחותם בידו:
ת״ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין וישראל דר באותו חצר מותר. ואע״פ שאין מפתח וחותם בידו דהוי כיוצא ונכנס. בחצר אחרת מותר והוא שהמפתח וחותם בידו:
סימן רלט
כתב מורי רבינו אבי העזרי זצ״ל מיכן שיין שלנו ברשות גוי מותר במפתח או חותם. ואע״ג דפליגי רבנן אהא דקתני וחכמים אוסרים עד שיהא יושב ומשמר כדאוקי׳ בגמ׳ דקיימ׳ אסיפא דרישא. לא קיימא לן כרבנן אלא כר׳ אליעזר דמתיר בלא שומר ואפילו בחותם אחר:
הדרן עלך פרק ר׳ ישמעאל
פרק השוכר
דקא אזיל מיניה מיניה – הילכך דמיא קצת לזריקה וקצת לנגיעה דקנה ונגיעה ממש לא הויא דבקנה נגע והקנה בידו אבל האי נגע בחבית ושבקה ולא נקיט לה בידיה הילכך בחמתו שרי וזריקה ממש לא הויא דהתם לא ממטי לה בידיה על חמרא. אבל האי דממטי לה על חמרא בידיה מיחזי כמגע הילכך שלא בחמתו אסיר.
מסקנא דהילכתא מגעו של גוי בין בידו בין על ידי דבר אחר אם בכונה נגע ולא היה עסיק בדבר אסור אף בהנאה ממעשה דאגרדמים ומדוקיא דמתניתין דמדדו בקנה והיה מטפח על פי חבית מרותחת ואמרו ימכר דוקא מפני שהיה עסוק בדבר אחר, הא לאו הכי אף בהנאה הוה מיתסר וכן נמי ממעשה דלוליבא דנגע בחמרא ושרייה רבא לזבוניה לגוים דוקא שלא בכונה הא בכונה אסיר בהנאה. ואם נגע שלא בכונה בין אם נתכון ליגע אלא שהיה עסוק בדבר אחר בין ביד בין על ידי דבר אחר בין אם לא נתכון ליגע כלל אסור בשתייה ומותר בהנאה ממעשה דחרם גוי וממעשה דלוליבא וממעשה דאתרוגא וממתניתין דנפל לבור ועלה כול׳ ומגע דרגל והוא הדין דכל גופו לא חשיב מגע ובין בכונה בין שלא בכונה אסור בשתייה ומותר בהנאה וכוחו של גוי שמוריק היין מכלי אל כלי ואינו נוגע אם בכונה עשה וידע שהוא יין כמגעו הוי ואסור אף בהנאה ואם שלא בכונה עשה שלא ידע שהוא יין גריע ממגע ושרי אף בשתיה ואם מזג מים ביין אסור בשתייה משום לך לך אמרין נזירא, ומסתברא דשרי בהנאה. ואם זרק שום חפץ ביין אפילו ברצון לא מיתסר כלל החבית. ואם הגיע החפץ בידו ביין ולא היה תופשו בידו אלא הניחו ליפול ביין אם מרצונו עשה אסור בשתייה ואם בחמתו עשה מותר.
מתניתין. המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו בבית פתוח לרשות הרבים ועיר שיש בה גוים וישראל מותר – פירוש מטהר יינו שהוא לגמרי משל נכרי.
המשנה האחת עשרה והכונה בה להשמיענו כשיש לגוי שיכות בבית וביין והוא שאמר המטהר יינו של נכרי ונתנו לרשותו בבית הפתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה גוים וישראל מותר בעיר שכולה גוים אסור עד שיהא שומר משמר ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע״פ שיוצא ונכנס מותר ר׳ שמעון בן אלעזר אומר כל רשות גוים אחת היא אמר הר״ם מטהר יינו של נכרי הוא שישתמש בו ישראל מתחלת עשייתו עד שיהא טהור ויניח אותו ברשות בעל היין ולפיכך צריך שיהיה הבית פתוח לרשות הרבים ויהיה במדינת ישראל לפי שהוא ירא ליכנס לבית שמא יראה אותו ישראל ויגיד לבעל היין שכבר נאסר אבל אם הניח אותו ביד גוי אחר לפי שלא יארע בזה על מה שאין לו שייכות ואפי׳ היתה המדינה כלה גוים ור׳ שמעון בן אלעזר חולק עליו ואומר כל רשות גוים אחת היא ואפי׳ ברשות אחר אסור והלכה כר׳ שמעון בן אלעזר ודע כי כשיהיה מפתח וחותם ביד ישראל הוא מותר לדברי הכל ואע״פ שהוא ברשות גוים:
אמר המאירי המטהר יינו של נכרי פירוש שקנה ענבים מן הנכרי ודרכם ועשה את היין בטהרה ברשותו של גוי ולא פרעו אלא שעדין היין כאלו הוא של גוי ואין ישראל יכול להוציאו משם וכן אם הגוי עשה על ידו את יינו בטהרה כדי למכרו לישראל והיין ברשות הגוי אלא שהיא רשות המיוחדת לכך הן שהשאילה לישראל או שהשכירה הן אם הוא עצמו עושהו בטהרה שמיחד לו רשות ומרשה בו את ישראל עד שאין רשות לגוי ליכנס בה בלא ישראל אע״פ שאין ישראל דר שם כל שלא נמצא הגוי שם מותר בשני דברים אחד שיהא פתחה פתוח לרשות הרבים ואין הגוי יכול ליכנס שם ממקום שהוא דר בו אלא דרך פתח הפתוח לרשות הרבים והשני שיהו ישראלים דרים באותה העיר ובשני אלו מותר אף בלא חותם מתירא הוא ליכנס לשם שמא יראו ויפסידו את יינו ויראה לי אף בלילה ומ״מ דוקא בשלא נמצא באותו בית הא אם נמצא אסור ואין צריך לומר אם היה דר שם ובעיר שכלה גוים והוא הדין בשאינו פתוח לרשות הרבים אסור אע״פ שלא נמצא עד שיהא יושב ומשמר או יוצא ונכנס ומכאן אתה למד שצריך שיהו ישראלים הרבה דרים בעיר שאם באחד לבד מה הוצרך ליושב ומשמר ויוצא ונכנס הואיל ודר בעיר די לו בכך שהרי התרת בישראלים דרים בעיר לבד אלא שבזו ר״ל מה שהתרנו בישראלים דרים בה לרבים אנו צריכים ומתירא שאם לא יראנו זה יראנו אחר או שמא כל שדר שם דיו באחד אלא שזה לא בא לדור ומ״מ שני חותמות דינם כשומר ומפתח וחותם כשני חותמות ויש חולקין לומר דשומר דוקא בעינן שמאחר שהיין שלו אינו מתירא אם לא יחזירם כמו שהיו ומזייף כמו שיכול ושמא אירע וזייף כראוי ר״ל שהחזירם כמו שהיו והדברים נראין בחותם שאפשר לזייפו בלא הכר כעין אותם שהוזכרו בפרק שני הא חותם של אותיות וכיוצא בו דינם כשומר בלא ספק ואם אין פתחו פתוח לרשות הרבים אם ישראל דר באותה חצר די לו בכך ומ״מ אם היה היין ברשות שהגוי דר שם אף בפתוח לרשות הרבים ואף בישראל בעיר או אף באותה חצר אסור אפילו לא נמצא בצד היין ויש מקילין בישראל דר באותה חצר ומ״מ ברשות גוי אחר מותר כל שאינו שלו אין לו שיכות בבית קרינא ביה אע״פ שהוא של חברו ור׳ שמעון בן אלעזר אומר כל רשות גוים אחת היא והרי היא כשלו ואין הלכה כדבריו:
זהו ביאור המשנה ובאה המשנה השתים עשרה אחריה לבאר חלק רביעי והוא שיש לו שיכות בבית ולא ביין ואמר על זה המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר אבל אם רצה ישראל להוציאו ואין מוציאו עד שיתן לו את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים אמר הר״ם ואע״פ שהמפתח וחותם ביד ישראל כיון שאין הרשות כלו שלו אסרו חכמים לפי שישתמש בו ויעשה אותו יין נסך:
אמר המאירי המטהר יינו של נכרי על הדרך הנזכר אלא שפרעו או שמ״מ כתב לו שטר התקבלתי ואפילו דרך אמנה הואיל ומ״מ אם ישראל רוצה להוציאו אינו יכול לעכב על ידו אין כאן שיכות יין כלל ואע״פ שדין נתפש כגנב אין כאן הואיל ויש לו טענה אצל הבית מ״מ יש כאן חזקת המשתמר אחר שאין לו שיכות ביין ומותר אף בלא פתח פתוח לרשות הרבים ובלא שום חותם ואפילו אין ישראל דר באותה חצר ודוקא בשאין הגוי דר באותה חצר הא אם הגוי דר באותה חצר אסור אם אין ישראל דר שם גם כן וגדולי הרבנים מצריכין בזו מפתח או חותם ואין הדברים נראין וכן גדולי המפרשים מצריכים בה שיהא ישראל דר באותה העיר ומ״מ אם נמצא עומד בצד הגת יש מתירין מפני שזה אצלם חזקת המשתמר והואיל ומתירא על היין אע״פ שאין נתפש כגנב על הבית מירתת ואמר השתא אתי ומביאים ראיה ממעשים הנזכרים בפרק השוכר (ב״מ ס״ט.) במניח נכרי בחנותו ויינו בקרון וספינה והיה אוכל על השלחן והניח לגין על הדולבקי שבכלם אינו נתפש כגנב על הבית ואעפ״כ כל שלא הודיעו שמפליג מותר ואע״פ שזומרו שם (ב״מ ע׳.) ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל וגוי ואשתכח גוי ביני דני ואמר רבא אם נתפש כגנב שרי ואי לאו אסור שמשמעו שכל שאינו נתפש על הבית אע״פ שמתירא על היין אסור פירשוה דוקא בשנעלו הפונדק שנעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר ומ״מ גדולי הרבנים פירשו בפרק השוכר שכל שיכול להשמט בעמידת הבית אע״פ שמתירא על היין אסור ולא נאמר אצלם חזקת המשתמר אלא כשהיה שם הגוי מעקרו מדעת ישראל שאין לתלות כניסתו לנסוך והלכך נמצא שם אפילו היה פתוח לרשות הרבים אסור וכן הורו קצת גדולי הדורות ומ״מ הדברים נראין כדעת ראשון ויש מי שפירש משנה זו האחרונה שהיא חוזרת על משנה שלפניה בשיש לו שיכות בבית וביין ובאה להודיע שמה שהתרנו בפתח פתוח לרשות הרבים ושיש ישראלים בעיר דוקא בשישראל יכול להוציא היין משם ואין הדברים נראין אין ספק שבעל המשנה כיון להשלים במשניות אלו דין ארבעה הדינים שהזכרנו שיכות ביין ולא בבית בבית ולא ביין בשניהם שלא באחד מהם רצה ישראל להוציאו ואינו מוציאו כלומר שלא כתב לו התקבלתי או שכתב לו דרך אמנה ומ״מ אינו בוטח בו להוציאו הואיל ומן הדין הוא עושה כן אסור:
זהו ביאור המשנה ושתיהן הלכה פסוקה הן ומה שבא תחתיהן בגמרא כך הוא:
כל שהצרכנו במשנה ישראלים וגוים דרים בעיר דוקא בעיר דלתים ובריח ופי׳ בה גדולי הרבנים שאין נכנסין בה אלא ברשות וכשישראל נכנס אף זה יודע ונזהר ואין לעמוד עליו הא בעיר שנכנסין בה בלא רשות אע״פ שכלה גוים הרי כישראלים דרים בה מתירא הוא שמא יכנסו לשם רוכלים המחזרים בעיירות ממקום אחר והרבה מתמיהים בפירושם שהרי מ״מ היאך הגוי יודע שעה שיבא אלא שגדולי המפרשים פי׳ בעיר דלתים ובריח ר״ל עיר חשובה שאינה צריכה לרוכלים ממקום אחר ואין הדברים נראין אף בזו יש להקל ולומר שמתירא הוא מן הבאים לקנות וקצת גאוני הראשונים פי׳ בעיר שנסגרת בדלתים ובריח והגוי בטוח שאין ישראל בא לשם ומעתה בזמן הזה כל העיירות כישראלים דרים שם הוא שהליכתם מצויה תמיד אלא שאין ראוי להורות כן אלא במקום פסידא יתירא ומטעם זה השמיטוה גדולי הפוסקים שלא לפרוץ גדר בענינים אלו:
יש מי שהקשה אחר שרוכלים המחזרים בעיירות מפקיעין את האיסור היאך אסרו בנכרי שהיה מעביר כדי יין של ישראל בהודיעו שהוא מפליג כמו שיתבאר בפרק השוכר והלא עוברי דרכים יש שראויים להפקיע את האיסור ועוד שכבר פירשנו בפרק שני שאין מקום מעבר מציל אלא מחשש חלוף אבל לא חשש נסוך ונראין הדברים שאין מקום מעבר מציל מחשש נסוך מפני שאין הכל בקיאים בה אבל המטהר יינו על ידי ישראל הכל יודעין בו וכן פרשוה קצת חכמי האחרונים אף הם חזרו והקשו אף באין ישראל דר ואין רוכל מחזר הרי לא הודיעו שמפליג ותירצו שכל שהוא דר בעיר אחרת כל שיוצא מן העיר מודיעו שמפליג הוא וכל שכן בזו שיש לו שיכות בבית וביין ואין יראה עליו ואפשר שלא נאמר דין מודיעו שמפליג בשהניחו ברשות עצמו כמו שיתבאר אלא שאין הדברים נסעדים בראיה:
מה שהצרכנו במשנה פתח פתוח לרשות הרבים אם היה פתוח לאשפה דיו שהכל באים שם לדברים שבצנעה וכן אם לא היה פתוח לרשות הרבים אלא שיש סמיך לו בית של ישראל ויש בביתו של ישראל חלון שממנה פתח האוצר נראה דיו לא היה בפתחו של ישראל חלון אלא שיש בחצרו דקל שבשעה שעולה עליו אוצר זה נראה דיו מתירא הוא שמא יעלה ויראה ואפילו נפסק ראשו של דקל זה ואינו מוציא פירות מתירא הוא שמא יעלה לשם לסבה אחרת ואפילו היה דקל זה שלא ברשות ישראל הואיל והוא במקום המופקר שכל אדם יכול לעלות בו ר״ל שאינו ברשות גוי ומ״מ גדולי המפרשים כתבו שאין כל אלו עומדים במקום רשות הרבים אלא ביום אבל בלילה צריך לישן בתוכו ואפילו אם פתוח לרשות הרבים ועוד כתבו שלא נאמרו הדברים אלא בשכל היין נראה משם הא כל שלא נראה אלא מקצת היין מה שנראה מציל ומה שלא נראה לא הציל אפילו בפתוח לרשות הרבים ואין הדברים נראין שהרי מן הסתם אין כל יין שבאוצר נראה דרך חלון ואפילו דרך פתח שהרי יש ממנו בצדדים שבבית ואלו כן לא נשמט בעל התלמוד מלהזכירה ואם מפני שאמרו בפרק אחרון (ע״ז ע׳.) כל דלהדי ביזעא שרי הרי אותם הדברים אמורים בשנודע שנכנס בודאי ולא עוד אלא שהדלת סגר אחריו כמו שהוזכר שם בפירוש אבל בזו פתח פתוח שברשות הרבים מפקיע את האיסור מצד שהיא מפחידתו על הכניסה וכן אשפה וחלון ודקל והואיל ועל הכניסה עצמה אנו דנין ניצל הכל וכן פירשוה חכמי האחרונים והן הן הדברים:
מה שקראנו במשנה שיכות בבית כשהבית של גוי והשאילו או השכירו לישראל לא סוף דבר בשאלה ושכירות אלא אף מכרו לו עכשו הואיל ושלו היתה ומקרוב מכרה שיכות יש לו בה שאדם עשוי להכנס לראות מה שמכר להשביח את מקחו ואין דרך הלוקחים להקפיד בכך ולא עוד אלא שהדבר ערב אצלם ויש אומרים דוקא כשהוא באותה חצר שהוא דר בה והוא שאמר בית בחצרו של גוי ולא סוף דבר לדעתם במכירה אלא אף בשאלה ושכירות למדנו מ״מ שאחד הלוקח ואחד השוכר ואחד השואל בית בחצרו של גוי ומלאהו יין שלו שהוא קרוי שיכות בית ולא שיכות יין ואם ישראל דר באותה חצר מותר בכל ענין אף בלא מפתח וחותם אפילו היה הגוי דר בחצר גם כן שהרי אפילו היה של גוי לגמרי הדין כן הואיל וישראל דר שם ואינו יודע שמפליג:
השיב לו: התם דקאזיל מיניה ומיניה [שם מדובר שהולך ומתגלגל הכלי ממנו וממנו] כלומר, שאינו זורקו, אלא דוחקו ומגלגלו עד שמגיע לבור. ולכן כשעושה זאת שלא בחמתו אנו חוששים למגעו.
Rav Ashi replied: There, the mishna is referring to a case where the barrel is not actually thrown. Rather, it is propelled by the gentile, and again propelled by him, until it reaches the vat. Therefore, if the gentile did so not in anger, there is reason to be concerned that he might have touched the wine.
הכל
(2) מתני׳ מַתְנִיתִין : בהַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל נׇכְרִי 1 וְנוֹתְנוֹ בִּרְשׁוּתוֹ (ובבית) הַפָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם 2 וְיִשְׂרְאֵלִים מוּתָּר בְּעִיר שֶׁכּוּלָּהּ גּוֹיִם 3 אָסוּר עַד שֶׁיֵּשֵׁב וּמְשַׁמֵּר.
MISHNA: In the case of a Jew who renders the wine of a gentile permitted by treading the gentile’s grapes so that the wine can be sold to Jews, and although a Jew has not yet paid for the wine he then places the wine in the gentile’s domain in a house that is open to a public thoroughfare until he sells it, the halakha depends on the circumstances. If this occurs in a city in which there are both gentiles and Jews, the wine is permitted, as the gentile does not touch the wine lest the Jews see him doing so. If this occurs in a city in which all its inhabitants are gentiles, the wine is prohibited unless a Jew sits and safeguards the wine.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדי כוכבים".
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדי כוכבים".
מתני׳ המטהר יינו של עובד כוכבים – שעשאו בכשרות למכרו לישראל ולא נתן דמים עכשיו לעובד כוכבים עד שימכרנו ונותנו ברשותו של עובד כוכבים.
מותר – דמירתת ליה עובד כוכבים ולא נגע דאמר דלמא חזו לי הנך ישראל דעברי ברה״ר ומפסידנא ואפילו אין מפתח וחותם שרי והוא שאין לו כלום על אותו יין כגון שכתב לו התקבלתי ממך כדאמרינן לקמן באידך בבא.
המטהר יינו של עובד כוכבים – פירוש רש״י במהדורא בתרא כגון שכתב לו התקבלתי דהוה ליה יינו של ישראל וכדקתני סיפא והוי סיפא פירושא דרישא בבית הפתוח לרה״ר ובעיר שישראלים ועובדי כוכבים דרים בה מותר ואע״פ שאין מפתח וחותם ביד ישראל ואע״ג דבגמרא בברייתא בעינן ביינו של ישראל בחצר אחרת שאין ישראל דר באותה חצר מפתח וחותם הכא שאני כיון שפתח פתוח לרה״ר בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור ואף בפתח פתוח כיון שאין כאן מפתח וחותם והקשה ר״ת היכי פריך בגמרא הא איכא רוכלין המחזירין בעיירות וכי מה ידעו הרוכלין שיראו היין בביתו של עובד כוכבים בלא מפתח וחותם שהוא של ישראל שירא העובד כוכבים מהם כי אין לדמות לעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה שהתיר רש״י כאן אף בלא מפתח וחותם דהתם ירא העובד כוכבים שמא אותו ישראל אמר לישראלים הדרים שם לתת לב על יינו אבל רוכלים עוברים לפי שעה מה ידעו ועוד שמדמה אשפה ודיקלא לפתח פתוח וכי מה סברא היא זו שיניח העובד כוכבים ליגע ביין שהוא אצלו בלא מפתח וחותם מיראת מקרה שישב ישראל הדר בעיר על האשפה או יעלה על הדקל ועוד למאי דמפרש בגמרא אי לת״ק אי לר״ש בן אלעזר דאפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים אם הפקידו בבית עובד כוכבים אחר מותר משום דעובד כוכבים אחר מירתת וזה תימה גדולה דכיון שאין שם מפתח וחותם ניחוש פן ינסכנו הנפקד כי אין לומר שהנפקד ירא מן המוכר פן יעליל עליו כי מה חושש המוכר אם ינסכנו הנפקד ועוד מאחר דמיירי בעובד כוכבים שכתב לו התקבלתי ומעתה מה חילוק יש בין עובד כוכבים זה לעובד כוכבים אחר אפי׳ ביד המוכר יינו של ישראל הוא ועוד קשה דמדתני סיפא והלה כותב התקבלתי מכלל דרישא לאו בהכי מיירי לכן נראה לר״ת להעמיד משנתינו ביש מפתח וחותם וכן פרש״י בפירושים ראשונים ובלא כתב לו העובד כוכבים התקבלתי והלכך בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה ופתח פתוח לרה״ר אע״פ שהוא יינו של עובד כוכבים מותר כיון דמפתח וחותם בידו שהעובד כוכבים ירא פן יראהו ישראל טורח ומזייף ויגד לישראל שטיהרו ויפסיד למכור יינו ולא דמי לעובד כוכבים שנמצא בצד הבור של יין דאסירנא ביש לו מלוה עליו דהתם כיון שאין מפתח וחותם סומך על זה שיוכל לנסכו קודם שיראהו שום אדם והשתא ניחא דאף בעיר שכולה עובדי כוכבים כיון שיש מפתח וחותם היה לנו להתיר משום רוכלין שיראוהו טורח ומזייף יבינו שאותו יין של ישראל הוא וכן ירא ממקום דאיכא אשפה ודיקלא כמו בפתח פתוח ואתי נמי שפיר למאן דשרי בגמרא שהפקידו בבית עובד כוכבים אחר אי לא חיישינן לגומלין דבבית עובד כוכבים אחר הוי יינו של ישראל שאין לעובד כוכבים האחר שום דבר על היין וכיון שיש מפתח וחותם אין לחוש שיטרח הנפקד ומזייף אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים יש להתיר והכי אמרינן בברייתא בגמרא יינם של ישראל ברשותו של עובד כוכבים וישראל דר בחצר אחרת מותר והוא שיש מפתח וחותם וחצר אחרת הוי כעיר שכולה עובדי כוכבים כיון שאין פתח פתוח לרה״ר בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור ואע״פ שיש מפתח וחותם בידו ולא יועיל כלום פתח פתוח כדמוקי לה בגמרא בעיר שיש לה דלתים ובריח שאין רוכלים עוברים דרך שם שלא ירגישו דכיון שלא כתב התקבלתי א״כ יינו של עובד כוכבים הוא וכן תניא בגמרא דיין של עובד כוכבים וישראל דר בחצר אחרת אסור לכ״ ׳ע אע״פ שיש מפתח וחותם וסיפא דקתני והלה כותב התקבלתי הוי יינו של ישראל הלכך במפתח וחותם שרי אבל בלא מפתח וחותם אין להתיר כיון שברשות העובד כוכבים דבקל ינסכנו ולא דמי לההיא דנמצא בצד הבור שהתרנו באין לו מלוה על היין דהתם איכא תרתי לטיבותא יינו של ישראל וברשות ישראל דרשות ישראל מועיל כמו מפתח וחותם ולהכי מייתי לעיל ראיה מהך כדפרי׳ לעיל והיכא דישראל דר באותה חצר שהיין מונח שם לא שנא ביינו של ישראל לא שנא ביין של עובד כוכבים שרי אף בלא מפתח וחותם כדאמר ליה ר׳ יוחנן לתנא תני אע״פ שאין מפתח וחותם משום דישראל דר באותה חצר חשוב כמו שומר דסגי ביוצא ונכנס כדתנן אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אע״פ שהוא יוצא ונכנס כו׳ וא״ת היאך נוכיח ממתני׳ דיוצא ונכנס סגי לכתחלה אף בלא מפתח וחותם כיון שהעמדנוה ביש מפתח וחותם ובפ״ק דחולין (דף ג. ושם) מייתי לה להתיר אף לכתחלה דקא פריך התם ויוצא ונכנס לכתחלה לא והתנן אין השומר צריך כו׳ ומה ראיה היא זו שאני הכא שיש מפתח וחותם וי״ל דה״פ בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור אף ביש מפתח וחותם ועלה מפרש אין השומר צריך כו׳ אלא אפילו יוצא ונכנס ומתוך שהעמיד ר״ת כולה שמעתין במפתח וחותם ואפילו הכי מטהר יינו של עובד כוכבים ברשות עובד כוכבים בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור כיון שלא כתב לו התקבלתי מתחלה היה ר״ת רוצה לאסור אותם היינות שקונין העובדי כוכבים מישראל ומוליכין אותם ממקום הזול למקום היוקר ואע״פ שמחתימים אותם חותם בתוך חותם בחבית מלא חשוקים ושולים כפולים מצד זה ומצד זה דהא תנן המטהר יינו של עובד כוכבים כו׳ בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור אע״פ שיש מפתח וחותם וכיון דקיימא לן כר״א דשרי בחותם אחד אין לנו לחלק בין חותם אחד לחותם בתוך חותם דכי אסרנא חותם אחד נאסר גם שני חותמות ואחרי כן מצא טעם להתיר דדוקא מטהר יינו של עובד כוכבים שלקחו העובד כוכבים בכרמו ולא טרח בו ויבא בקל לזייף אבל הכא כיון שטורח כל כך שלוקח אותו מישראל וגם מחתימו חותם בתוך חותם ונושאו להשתכר בו אין לירא שיטרח ויזייף פן יפסיד טרחו ועל סמך היתר זה שתה יין שהובא מאלצירי״א בזה הענין ועוד הארכתי בענין שליחות יין ביד עובד כוכבים לעיל בפרק אין מעמידין (דף לא. ד״ה דאמר ושם: ד״ה השולח).
משנה. יד. המטהר יינו של נכרי וכו׳. כלו׳, שעשאו בכשרות למכרו לישראל, ומכרו זה הגוי לזה היין לאותו ישראל שטיהר את יינו, ולא נתן לו ישראל הדמים עכשיו עד שימכרנו. ונתנו ברשותו. של נכרי. בבית שהוא פתוח לרשות הרבים. ומפתח וחותם ביד ישראל זה. אם זו העיר יש בה גוים וישראל, מותר אפילו בשתייה, דכיון דבית של גוי פתוח לרשות הרבים וישראל דרין בעיר, מירתת גוי מן הישראל ולא מזייף לחותמותיו. והוא שאין לו לגוי מלוה על זה היין מיוחדת אלא על דבר אחר, הילכך מירתת הגוי מישראל.
בעיר שכולה גוים, אסור. דלא מירתת הגוי הואיל וליכא ביה ישראל כלל, ואסור בשתייה עד שישב הישראל וישמור לאותו יין. אבל בהנאה לא מיתסר, כיון דאיכא חותם אחד.
פיסקא: המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו בבית שפתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה גוים וישראל מותר בעיר שכולה גוים אסור עד שיושיב שומר – פירוש: מדתני בסיפא והלה כותב לי שנתקבלתי ממך מעות מכלל דרישא דלא כתב ליה אלא אינו מניחו ליטול יינו עד שיפרענו והילכך כיון שיינו של גוי הוא אינו מותר עד שיהא ביתו פתוח לרשות הרבים ויהיו ישראל דרים שם אבל אם אין ביתו פתוח לרשות הרבים או בעיר שכולה גוים אף על פי שמפתח וחותם בידו אסור עד שיושיב שומר שכיון שהיין הוא של גוי ואינו נתפש עליו כגנב טרח נפשיה ומזייף ואינו ניתר אלא עד דאיכא תרתי מפתח וחותם ויהיה ביתו פתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה גוים וישראל. והמורה פירש שאם היה ביתו פתוח לרשות הרבים וישראל דרים שם באותה העיר אף על פי שאין מפתח וחותם בידו מותר. ואינו נראה לי דבר זה כלל שאם אין מפתח וחותם ביד ישראל היאך נוכל להתירו בעבור שביתו פתוח לרשות הרבים והא תנן בפירקא דלקמן המניח נכרי בחנותו אף על פי שהוא יוצא ונכנס מותר ואם מודיעו שהוא מפליג כדי שיפתח ויגוף ותיגוב השתא ביין של ישראל שהוא נתפש עליו כגנב אסור בלא שומר ביינו של גוי לא כל שכן. אלא ודאי מתניתין במפתח וחותם ביד ישראל קמיירי ותו דקא מתמה תלמודא והא איכא רוכלין המחזרין בעיירות ואי בלא מפתח וחותם ביד ישראל היכי הוה מקילינן כולי האי למיסמך ארוכלין. אלא ודאי במפתח וחותם ביד ישראל עסיקינן כדמפרש לקמן בבריתא ומתניתין דלא תנא ליה בפירוש משום דלא צריך למיתנייה דמילתא פשיטותא היא דצריך מפתח וחותם ביד ישראל אפילו ביין ישראל כל שכן ביינו של גוי.
המטהרא יינו של עכו״ם ונתנו ברשותו בבית שהוא פתוח לרשות הרביםב וכו׳. פי׳ רש״י ז״ל והוא שכתב לו התקבלתי,ג כדקתני סיפאד אבל לא כתב לו התקבלתי לא. והפירוש הזה לא נתחוור לי, משום דסיפאה דקתני סתם מותר לדבריוו ארישא קאי, ומותר בעיר שיש בה ישראל ועכו״ם קתני, דאי בשומר אפי׳ לא כתב נמי, וא״ה לערבינהו וליכרוך וליתני בחדאז המטהר יינו של עכו״ם וכתב לו התקבלתי ונתנוח בבית שהוא פתוח וכו׳ אבל אם (לא)ט רצה ישראל להוציאו ואינו מניחו אסור עד שיושיב שומר, ובתוספתאי מצאתי ישראל שהכניס יין ברשות עכו״ם אם יש עליוכ1 מן העכו״ם אע״פ שיש עליו מפתח או חותם אסור, ואם היה אוצר פתוח לר״ה מותר, בעיר שכולה עכו״ם אסור עד שיושיב שומר. זה לשון התוספתא, ומדקתני לוה עליו מן העכו״ם מותר בפתח פתוח לר״ה שמעי׳ מינה דה״ה ליינו של עכו״ם ברשותו ולא כתב לו התקבלתי, דהא כי הדדי נינהו, וש״מ דרישא דמתני׳ כשלאל כתב לו התקבלתי ואפ״ה בבית פתוח לרה״ר מותר, ואין לפרש משנתנו במפתח וחותם מדלא מדכר ליה במתני׳ כלל אלא ר״ה דקתני הוא התירו, דכיון דעבדימ כ״ע מירתת, אמר השתא חזו לינ ומפסדיס ליע מינאי דלא זבני מינאי, וכממונה שאינו בא לקיצין דמי.פ ונראה שפי׳ הענין אינו במניחוצ בחצרו של עכו״ם,ק אלא ברשותו של עכו״ם, היהר כגון אוצרו שהוא פתוח לרשות הרבים, וכיון שנעל ישראלש אוצרו אף על פי שאין לו מפתח ולא חותם היין מותר, שאם בא עכו״ם להכנס שם דרך ר״ה מירתת משום הפסד ממונו, אמר השתא חזו לי ישראל עוברי דרכים ומפסידנא חמרא. ודמיא לי הא מילתא לההיא דאמרןת בפרק אין מעמידיןא בין הגתות שנינוב דכ״עג אפכי מירתת אמר השתא מפסדוד לי, אלא דהכא אפילו בחביות פתוחותה משמע דמותר. כיון דלא נמצא העכו״ם עומד שם, והתם בחביות פתוחות כיון דבידו הן לא קפיד ולא מירתת, ואפשר דאף זו בסתומות ומיהו אם נמצא שםו העכו״ם עומדז בצד היין אסור דלא עדיף מביתו של ישראל דקתני אם יש עליו מלוה אסור. ויש מיח שהקשוט מעכו״ם שהיה מעביר חבית ממקום למקום והודיעו שהוא מפליגי דאסור, ואע״ג דאיכא רוכלין ועוברי דרכים באורחא. ולא דמיא, דהתם מה יאמרו, אין הכל יודעין בחבית זו שהיא של ישראל פלוני, אבל כאן כיון שהאוצר בחזקת של ישראל והוא מלאהו יין כל שרואה העכו״ם נכנס יודע שנאסר היין. וסיפא דמתני׳כ כשאיןל ביתו פתוח לר״ה, וה״ק המטהר יינו של עכו״ם ונותנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר, כלומר אע״פ שאין עליו לא מפתח ולא חותם, דכיון דאין העכו״ם דר באותו חצר ואין לו כלום ביין הרי הוא כשואל בית מיוחד מעכו״ם ומלאהו ייןמ של ישראל שהוא מותר כיון שהוא דר באותה העיר, דמסתפי מיניה, והך נמי בשלא נמצא העכו״ם עומד שם הא נמצאנ אסור כיון שהבית שלו אינו נתפס עליו,ס ואם אינו מניחו להוציאו מרשותו עד שיתן לו מעותיו אע״פ שכותב לו התקבלתי ואע״פ שלא נראה העכו״ם שם כיון שהרשות והיין הכל שלו, ואינו משתמר עד שיושיב שומר, כדקתני בתוספתאע שאין כתיבת התקבלתי אלא הערמה.פ זו היא דרך ישרה במשנה זו וכך העמידה הר״א ז״ל.צ ובעיר שכולה עכו״ם נמי אי איכא רוכלין המחזירין בעיירותק שרי. וכולה שמעתא כדאיתא.ר ואין הדבר ראוי להורות בפני עמי הארץ ומפני כך השמיטה רבינו הגדול ז״ל, ולא רצה לפרסם בה היתר משום פירצה.
א. אב: מתני׳ המטהר.
ב. בעיר שיש בה עכו״ם וישראלים מותר, בעיר שכולה עכו״ם אסור עד שישב ומשמר (וגרסת רבינו להלן: שיושיב שומר, וכן הוא בהגהות הב״ח).
ג. שאין לו (לעכו״ם) כלום על אותו יין כגון שכתב לו (עכו״ם לישראל) התקבלתי ממך. כדאמרינן לקמן באידך בבא (רש״י).
ד. ולפי זה סיפא פירושא דרישא הוא, דתרתי בעינן במטהר יינו של עכו״ם: חדא שיהא פתוח לרה״ר בעיר שיש בה ישראל לעכו״ם, ועוד שיהא כותב לו התקבלתי וכו׳ (פי׳ הר״ן). וע״ש שמבאר מה שהזקיקו לרש״י לפרש כפירושו, ובסוף (כט, ב) מסיק כמו רבינו: אבל אין פירושו (של רש״י) מחוור (והולך ומעתיק הקושיות מלשון רבינו).
ה. ב: סופא.
ו. לדבריו, של רש״י, דסיפא ארישא סמיך.
ז. ב: כחדא.
ח. ב: ונתנו ברשותו.
ט. (לא), אב: ליתא, וכן ליתא בפי׳ הר״ן, ונכון הוא.
י. תוספתא ע״ז ח, ג. ועוד דבתוספתא משמע דבבית פתוח לרה״ר בלחוד שרי ואפילו לא כתב לו התקבלתי דתניא וכו׳ (ר״ן שם).
כ. עיין הערת הגרא״ז, והוא תיקן לפי התוספתא, וכן מוכח מלשון רבינו להלן שכותב: ומדקתני לוה עליו מן העכו״ם... ואולי יש לפרש לשון הנדפס (שהוא ג״כ בכ״י א) שהוא קיצור לשון, ופירושו: אם יש מלוה עליו מן העכו״ם, לפי זה כוונת שתיהן עולה בקנה אחד. [ועי׳ רבנו לעיל לא, רע״א, תוס׳ ראשונים עמ׳ 198].
ל. אב: בשלא, וכן הוא בפי׳ הר״ן, והוא הנכון.
מ. אב: דעברי, וכן נכון.
נ. ב: קא חזו ליה.
ס. אב: ומפסידו.
ע. ב: ליה.
פ. סא, ב. שיתיירא הנוי מביאתו יען שאין לו שעה קבועה לבוא.
צ. ב: מניחו. כלומר לא מיירי כשנתן היין בחצירו שהגוי דר בה, דאילו נתנו בחצר שהגוי דר בה ודאי אסור בלא מפתח וחותם אע״פ שפתוח לרשות הרבים, דשמא שם (נוח) לו ליגע כיון שהוא עומד שם תדיר, אבל בשנתנו ברשות של גוי שאינו דר שם היא מתניתין (חידושי רשב״א עמ׳ קמו, בשם הרמב״ן נ״ר).
ק. אלא ברשותו של עכו״ם, ב: ליתא, והנכון כבדפוס. כלומר ברשותו שאינו דר שם (עיין ציון דלעיל).
ר. ב: הדא.
ש. אב: ליתא.
ת. ב: דאמרנא.
א. לעיל לא, ב: בין הגיחות שנינו (הך דקתני סתומות מותרות).
ב. ב: שאנו.
ג. ב: דכיון דכולי עלמא, וכן נכון כלשון הגמרא לעיל שם: כיון דכולי עלמא אפכי (אזלי ואתו — ר״ח) מירתת אמר השתא אי חזו לי מפסדו לי.
ד. א: מרדכי, ב: מדרכו (פי׳ יעברו עלי ויראוני). והיא גרסת הר״ח שם: אמר השתא מדרכו לי העוברים והשבים. שוב מצאתי שבכ״י גמרא סמינר ציין הסופר בגליון גרסא זו: אמ׳ השתא אתו מדרכו לי (ועיין בהערת אברמסון שם בעמ׳ 176, כב).
ה. ב: סתומות, והנכון כבדפוס.
ו. שם, ב: ליתא (ועיין ציון דלהלן).
ז. ב: עומד שם.
ח. מי, אב: ליתא.
ט. ב: שהקשו מההיא דאמרינן. ״ויש מי שהקשו״, ל״מ.
י. שם סט, א.
כ. ולפי זה סיפא פירושא דרישא הוא, דתרתי בעינן במטהר יינו של עכו״ם: חדא שיהא פתוח לרה״ר בעיר שיש בה ישראל לעכו״ם, ועוד שיהא כותב לו התקבלתי וכו׳ (פי׳ הר״ן). וע״ש שמבאר מה שהזקיקו לרש״י לפרש כפירושו, ובסוף (כט, ב) מסיק כמו רבינו: אבל אין פירושו (של רש״י) מחוור (והולך ומעתיק הקושיות מלשון רבינו).
ל. אב: בשאין, וכן נכון.
מ. ב: מיין.
נ. ב: נמצא הגוי.
ס. עיין בחידושי רשב״א (עמ׳ קמז, אמצע העמוד) מה שמעיר על שיטת רבינו זו.
ע. תוספתא ע״ז ח, ג: ישראל שטיהר יינו של עכו״ם ונתנו ברשותו והלה כתב לו התקבלתי ממך מעות מותר, אבל אם ירצה ישראל אין מניחו עד שיתן את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואמרו אין זו אלא ערמה.
פ. ב: ערמה.
ק. בעיירות, ב: ליתא, והנכון כבדפוס. ומקורו כאן בגמרא: והאיכא רוכלין המחזירין בעיירות.
ר. וכולה שמעתא כדאיתא, לא ברור לי הכוונה. ואפשר שכוון לסיים את הענין שלפניו במה שפתח, וכוונתו לאפוקי מפירוש רש״י הנ״ל שפתח בו שרישא אסיפא סמיך, וכן להיפך. על זה אומר רבינו ״וכולה שמעתא כדאיתא כל חדא באפי נפשיה, וכמבואר לעיל.
1. הגהת הגרא״ז: מפתח או חותם מותר ואם לאו אסור, לוה עליו.
מתני׳: המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו ובבית הפתוח לרשות הרבים וכו׳ מותר. פירש רש״י ז״ל: בדכתב לו התקבלתי כדאמרינן באידך בבא דסיפא, דבבא דסיפא פירושא דרישא הוא, ובסיפא נמי בעינן שיהא פתח פתוח לרשות הרבים וישראלים דרים באותה העיר כטעמא דבבא דרישא, אלא דהדר תני בבא דסיפא משום הא דקתני בגוה: אם רצה להוציאו ואין מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה ואסרו חכמים, ולאשמועינן דהתקבלתי דכתב ליה לא מהני ליה מידי דאינו אלא הערמה, וכדתניא בתוספתא (פ״ח ה״ג). ופירש גם כן דהכא מיירי אפילו אין מפתח וחותם ביד הישראל, דאי איכא מפתח וחותם ביד הישראל וכתב לו התקבלתי אפילו כי ליכא פתח פתוח לרשות הרבים שרי, דהא הוה ליה יינו של ישראל לגמרי, ויינו של ישראל ברשות גוי כי איכא מפתח וחותם ביד ישראל מותר, כדתניא בברייתא בחצר אחרת מותר והוא שיש מפתח וחותם ביד ישראל. ומיהו איכא לעיוני, דלעיל (עבודה זרה ס:) כי מייתי לה להא מתניתין גבי מתניתין דנכרי שנמצא עומד בצד הבור, כתוב בפירושיו דמיירי בשמפתח וחותם ביד ישראל, ואפשר זה בטעות ידי סופר בפירושין דלמעלה. אלא ודאי מה שפירשה בדכתב לו התקבלתי קשה, דאם כן אמאי תנא לה תנא למתניתין בתרי בבי, ליערבינהו וליתנינהו כיון דתרתי בבי בהדדי נינהו, ועוד דתניא בתוספתא (שם) ישראל שהכניס יין ברשות גוי אם יש עליו מפתח או חותם מותר ואם לאו אסור, לוה עליו מן הגוי אף על פי שיש עליו מפתח או חותם אסור, ואם היה אוצר פתוח לרשות הרבים מותר, בעיר שכולה גוים אסור עד שיושיב שומר. ומדקתני לווה עליו מן הגוי מותר בפתח פתוח לרשות הרבים שמעינן מיהא דהוא הדין ליינו של נכרי ברשותו ולא כתב לו התקבלתי דחד דינא אית להו, אלמא משמע דרישא דמתניתן דקתני אם היה פתח פתוח לרשות הרבים בלא התקבלתי היא שנוייה, כך הקשה עליו הרמב״ן נ״ר.
ועוד קשיא לי, דהא אוקימנא מתניתין דנכרי העומד בצד הבור (עבודה זרה ס:) דדוקא בשיש לו מלוה על אותו היין, אבל אם אין לו מלוה על אותו היין אף על פי שיש לו מלוה על הישראל מותר, ואף על פי שנמצא עומד בצד הבור, ומשמע דודאי בור פתוח בלא מפתח וחותם, ואם כן הכא אמאי בעינן פתח פתוח לרשות הרבים. ואם תאמר דהכא מיירי בבור שהוא בחצרו של ישראל דהוה ליה כפתח פתוח לרשות הרבים, אם כן אפילו יש לו אפותיקי על היין למה אסרוהו, דהא יינו של גוי אפילו ברשותו וישראל דר באותה חצר שרי ואפילו בלא מפתח וחותם, וכדתניא יינו של נכרי ברשותו וישראל דר באותה חצר מותר ואמר לו ר׳ יוחנן לתנא תני אף על פי שאין מפתח וחותם בידו. אלא שיש לומר דכיון דנמצא עומד בצד הבור אם יש לו אפותיקי על היין חיישינן דילמא נגע, ויינו של גוי ברשותו אפילו ישראל דר באותה חצר נמי אם נמצא עומד בצד היין אסור.
ועוד הקשה רבנו תם ז״ל על מה שפירש דמיירי בלא מפתח וחותם, דאם כן מאי פריך בגמרא, בעיר שכולה גוים אמאי והא איכא רוכלין המחזרין בעיירות, ואמרינן נמי: ואשפה ודקל כרשות הרבים דמיין, וכי משום רוכלין שעוברין לפי שעה ומשום שעולין בדקל לפעמים ימנע הגוי מליגע ביין שהוא ברשותו והוא פתוח ונוח לו ליגע. לפיכך פירש רבנו תם ז״ל [דרישא] דמתניתין מיירי בשלא כתב לו התקבלתי ובמפתח וחותם ביד הישראל, דכיון שיש שם מפתח וחותם אינו יכול לשבור הדלת ולהתיר החותם במהרה, ומתיירא שמא יראנו הרוכל או הישראל העולה בדקל כשישבור הדלת. ונראה שר״ח ז״ל כן פירש בשיש מפתח וחותם ביד הישראל, שכן כתב, בעיר המוסגרת סמוך הגוי דהשתא ליכא ישראל דחזי ליה ופתח ליה, וגבי דקל כתב: דמירתת דילמא מעייני ביה ולא פתח ושרי, זה לשונו. אלמא משמע דבמפתח וחותם מפרש לה. ומיהו ודאי בלא מפתח וחותם משמע דמיירי מדלא הזכירו כן במתניתין, כמו שאמר בפתח פתוח לרשות הרבים ובעיר שישראל ונכרים דרים בה, דודאי לא היה שותק התנא מלהזכירו. ומה שהקשה רבנו תם ז״ל, יש לומר דכיון שהוא מתיירא שמא יראנו הרוכל כשנוגע בו נמנע ולא נגע, דמתיירא דילמא פסיד ליה לחמריה דלא זבני ליה מניה.
והרמב״ן נ״ר פירש דמתניתין מיירי בלא מפתח וחותם ובלא התקבלתי כסתמא דמתניתין, ואפילו הכי בפתח פתוח לרשותה רבים מותר, דמיירי כשלא נתנו בחצרו שהגוי דר בה, דאלו נתנו בחצר שהגוי דר בה ודאי אסור בלא מפתח וחותם אף על פי שפתוח לרשות הרבים, דשמא נוח לו ליגע כיון שהוא עומד שם תדיר, אבל בשנתנו ברשות של גוי שאינו דר שם היא מתניתין, דכיון שנעל הישראל אוצרו והוא אינו יכול להכנס בה אלא דרך רשות הרבים מירתת, דמסתפי דילמא חזי ליה ישראל ומפסיד ליה לחמריה, ודמיא להא דאמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה לא:) בין הגתות שנו, דכיון דכולי עלמא אפכי מירתת, אמר השתא מידרכו לי. והשתא פריך שפיר מרוכלין, ואשפה נמי ודקל כפתח פתוח לרשות הרבים. עוד כתב הוא נ״ר דאפילו הכי אם נמצא הגוי עומד שם בצד היין אסור, דלא עדיף מביתו של ישראל דקתני אם יש עליו מלוה אסור. וסיפא דמתניתין בשאין ביתו פתוח לרשות הרבים ואף על פי שאין בידו מפתח וחותם, דכיון דאין הגוי דר באותה חצר ואין לו כלום ביין מסתפי מניה כיון שהוא דר באותה העיר, ולא אמרו ישראל דר בחצר אחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו אלא בשלוקח בית בחצר שהגוי דר בה, אבל בבית מיוחד לא, והכא נמי אם נמצא הגוי עומד שם בצד היין אסור, דכיון שהיין שלו אינו נתפס עליו כגנב. ואם אינו מניחו להוציאו משם אף על פי שכתב לו התקבלתי אסור, שאין כתיבת התקבלתי אלא הערמה. ובעיר שכולה גוים נמי אי איכא רוכלים המחזרין בעיירות שרי.
ואיכא למידק מהא דאמרינן (עבודה זרה סט.) בנכרי שהיה מעביר חבית ממקום למקום והודיעו שהוא מפליג דאסור, ואף על גב דאיכא רוכלים ועוברי דרכים, דאם כן מאי קא פריך הכא והא איכא רוכלין המחזרין. יש לומר דהתם אין הכל יודעים בחבית זו שהיא של ישראל, הילכך כשהודיעו שהוא מפליג אסור דלא מסתפי אלא מניה, אבל כאן כיון שהאוצר בחזקת הישראל והיא מלאה יין, כל שרואה הגוי נכנס יודע שנאסר היין והילכך מסתפי ולא נגע. ואם תאמר אדרבא קשה, אפילו אין ישראלים דרים בה ואין ישראלים מחזרין למה יאסר והלא ישראל זה המטהר לא הודיע שהוא מפליג ובכל שעה ירא הגוי דילמא השתא אתי וחזי לי, ויש לומר דכיון שהוא דר בעיר אחרת, כאשר יצא משם חזקה היא שהוא שב לדרכו אל מקומו, והרי הוא כאלו הודיעו שהוא מפליג, כן נראה לי. ומיהו קשיא לי למאי דפריש רבינו נ״ר דאפילו בדכתב לו התקבלתי אם נמצא הגוי עומד בצד היין שהוא אסור, דכיון דנתון הוא ברשותו של גוי לא מירתת ונגע דהא אינו נתפס עליו כגנב, דאם כדברי רבינו נ״ר מאי קא מייתי מינה ראיה לנכרי שנמצא עומד בצד הבור דאם אין לו מלוה על אותו יין מותר, דשאני הכא דאיכא תרתי לטיבותא, דכתב לו התקבלתי ואינו נמצא בצד היין, והילכך דין הוא שיהא מותר דלמאי ניחוש ליה, אבל בנכרי שנמצא עומד בצד הבור, אף על פי שאין לו אפותיקי על אותו היין מכל מקום צריכין אנו לחוש לאיסורו כיון שנמצא עומד בצד הבור, דהמטהר יינו של נכרי נמי אף על גב דכתב לו התקבלתי הא אמרת דאם נמצא עומד בצד היין שהוא אסור, ואפשר דכל שיש לגוי שייכות בחצר הרי הוא כעומד בצד הבור ממש, ובחצר שיש לגוי שייכות בה אסור דלא מירתת.
ואי לאו דמסתפינא אמינא דאפילו נמצא עומד בצד היין מותר, דאף על גב דאינו נתפס על הבית נתפס הוא על היין שאין שייכות בו כלל, והשתא מייתי מינה ראיה שפיר לנכרי שנמצא עומד בצד הבור. והכי נמי משמע בכל הני עובדי דבפרק השוכר (עבודה זרה ע.) דכל היכא דנתפס כגנב על היין אף על פי שיש לו שייכות בבית מותר, אלא אם כן הודיעו שהוא מפליג או שנעל הדלת אחריו או שהפליג ספינתו, וכדתנן (עבודה זרה סט.) נכרי שהיה מעביר חבית ממקום למקום, והמניח יינו בקרון, והמניח נכרי בחנותו וכו׳, דבכולהו אם לא הודיעו שהוא מפליג מותר, אלא אם כן נעל הדלת או שהפליג ספינתו, וכן היה אוכל עמו על השולחן דאמרינן (שם) שעל הדולבקי מותר אף על פי שיש לו רשות למזוג ולשתות מאותו שעל השולחן, וכל שכן שיש לו שייכות בבית ואינו נתפס בעמידתו שם. ומצאתי בתוספתא (פ״ח ה״ג) פרואר שישראל וגוי כונסין לתוכו יין אף על פי שחביות פתוחות והגוי יושב מותר, מפני שחזקת המשתמר. והא דאמרינן בפרק השוכר (עבודה זרה ע.) ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל וגוי, אשתכח גוי דהוה קאים ביני דני, אמר רבא אם נתפס עליו כגנב שרי ואי לא אסיר, דמשמע דכל היכא דאין נתפס כגנב על הרשות אף על פי שנתפס כגנב על היין אסור, התם בשנעל הדלת אחריו. וכן נראה מפירושי הראב״ד ז״ל שכך היא הגירסא בספרים. והא דאמרינן נמי התם (שם) ננעל הפונדק או שאמר לו שמור אסור ובדאית ליה לאשתמוטי, התם כיון דאמר ליה שמור סמכא דעתיה דמפליג מניה והוה ליה כהודיעו שהוא מפליג, ואם כן הכא נמי אף על פי שנמצא עומד בצד היין מותר אלא אם כן הודיעו שהוא מפליג או שנעל הדלת אחריו, דכיון שיש לו שייכות בבית ונעל ודאי אסור כן נראה לי. ומיהו מדברי רש״י ז״ל נראה שהוא סובר כדברי הרמב״ן ז״ל, שהוא ז״ל כתב בפרק השוכר גבי אית ליה לאשתמוטי (ע׳. ד״ה אי) דכל היכא דיש לו שייכות בבית סמכה דעתיה לומר לכך נכנסתי ונגע ולא מירתת, ולא דמי למניח נכרי בחנותו, דהתם כיון דברשות עייל לא חיישינן, אבל הכא אי לאו דעאל לנסוכי למה ליה לעייל, וצריך עיון.
הא דאמר דשמואל בעיר שיש בה דלתים ובריח. פירש רש״י ז״ל: שאין נכנסין בה אלא ברשות, וכולי עלמא ידעי כי עיילי בה, ומצי למיקם עלה ההיא שעתא. ולא מיחוור שאין מודיעין לכל כשאחד רוצה ליכנס בה ודי אם יודיעו לשומרי הדלתות, והיאך ידע זה כאשר יהיה באוצר. ור״ח ז״ל פירש: בעיר שנסגרת בדלתים וסמיך הגוי דהשתא ליכא ישראל דחזי ליה ופתח ליה. והראב״ד ז״ל [פירש] עיר חשובה שכל דבר נמצא בה, שהרוכלין ומוכרי כל דבר קבועים ועומדין בה, ואין רוכלים המחזרים בעיירות נכנסין בתוכה שלא ירויחו שם כלום. והפירוש הזה נראה עיקר.
ואסיקנא: דאשפה ודקל אף על גב דפסיק רישיה כרשות הרבים דמיין, וכן אם יש חלון לישראל שרואה ממנו פתח האוצר כפתוח לרשות הרבים דמי. וכתב הראב״ד ז״ל דדוקא ביום, אבל בלילה צריך לישן בתוכו, וביום גם כן כגון שהיין עומד כולו כנגד הפתח או שהיה חבית קצר ונכנס כלו כנגד הפתח, אבל אם אינו בענין הזה מה שכנגד הפתח מותר והשאר אסור, וכן כשהוא פתוח לרשות הרבים ממש. ונראה שהוא ז״ל סמך בזה על מה שאמר בפרק השוכר (עבודה זרה ע.) ההוא ביתא דהוה מלי חמרא דישראל וגוי ועל גוי ואחדיה לדשא באפיה ואיכא ביזעא בדשא, אמר רבא כל דבהדי ביזעא שרי, דהאי גיסא ודהאי גיסא אסיר. ונראה לי דהא לאו הוא כלל כנדון שלפנינו, דהתם כיון שנכנס לביתא ואחדיה לדשא באפיה דינא הוא דאסרינן ליה לכוליה חמרא אי לאו דאיכא ביזעא בדשא, דכיון דיש לו שייכות בבית ונעל הדלת בפניו חיישינן דילמא נגע, והשתא דאיכא ביזעא די לנו אם נתיר מה שכנגד הביזעא. אבל הכא עיקר התירא באוצר פתוח לרשות הרבים תלינן ליה, משום דאמרינן דכיון שהוא פתוח לרשות הרבים חזקה שאינו נכנס לשם כלל דמרתת דילמא אדעייל ונפק חזו ליה בני רשות הרבים ומפסדו ליה, ואם אנו תולין שלא נכנס כלל, מה שאינו כנגד הפתח למה יאסר, כן נראה לי.
ונתנו ברשותו – פירוש בביתו של גוי, ולא בבית שבחצירו, דהא לא סגי ליה בלא שומר, כדאיתא ברישא, אלא בבית מיוחד שלו והוא חוץ לחצירו, ואין בו חותם ולא מפתח כלל, אלא שהבית נעול במנעול, או שיש בו מפתח והוא ביד גוי, ובית זה פתוח לרשות הרבים, כלומר למקום שדרך הרבים עוברת בתוכה, ובאותה עיר דרין בה גוים וישראל, מותר, משום הפסד ממונו מירתת ולא עייל בה, סבר השתא חזו לי ישראל ומפסיד לי.א בעיר שכולה גוים אסור עד שיהא שם שומר שישב ומשמר ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע״פ שהוא יוצא ונכנס מותר.
המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו – פירוש בבית מיוחד דלאו בחצירו, דאילו בחצירו שומר בעי, כדאמרן לעיל. אלא שאינו פתוח לרשות הרבים אלא למבוי, מדלא תנא הכא פתוח לרשות הרבים כדתנא לעיל. ובאותה עיר דרין בה גוים וישראל, דאי לא לא שרי.
א. וכ״כ הרמב״ן ד״ה המטהר והריטב״א ד״ה מה. ועיין ברשב״א ובר״ן.
מתני׳ המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו בבית הפתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה גוים וישראלים מותר – פירוש אפילו בשתיה שכן המשמעות הלשון הזה בכולה מכילתין ופרש״י ז״ל דמיירי בשמכרו לו וכת׳ לו התקבלתי כדאמרינן בבבא דסיפא פירו׳ דרישא היא ובסיפא נמי בעינן שיהא פתח פתוח לר״ה וישראלים דרים בה וכיון דאיכא הני תרתי שרי ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו דמרתת גו דילמא חזו ליה הנך ישראלים דעברי ברשות הרבים ומפסידנא עד כאן ונמצא בכאן סתירה בדבריו דלעיל דמייתינן הא מתניתין גבי מימרא דשמואל פי׳ רבינו ז״ל דמיירי בשיש מפתח או אותם ביד ישראל ודעת מורי הרשב״א נראה כי הלשון שלמעלה הוא טעות ידי סופר ואולי כי לעיל כתב דבעינן מפתח או חותם וכאן כת׳ דלא בעינן מפתח וחותם דבחד סגי ואף על פי שהוא שלו מכיון דאיכא התקבלתי ופתוח לרשות הרבים ועם כל זה אין פירושו נכון דאם איתא דסיפא פירושא דרישא ליערבינהו וליתנינהו ועוד הקשו עליו מדקתני בתוספתא ישראל שהכניס יין ברשות גוי אם עליו מפתח או חותם מותר לוה עליו מן הגוי אף על פי שיש עליו מפתח או חותם אסור ואם היה פתוח לר״ה בעיר שישראל וגוים דרים שם מותר והא התם לא והזכירו גבי לוה עליו מן הגוי שכתב לו התקבלתי והתירו בשהוא פתוח לרשות הרבים והוא הדין ליינו של נכרי ברשותו דחד דינא אית להו ואין זו קושיא בעיני חדא דשאני התם דאיכא למימר דהרישא קאי דאיכא מפתח או חותם ביד ישראל ועוד דדילמא מטהר יינו של נכרי שהיה תחלתו של גוי חמיר מאידך דלוה עליו מן הגוי דלא שייך ביה גוי כוליה האי ומרתת עביד טפי ויש מקשים עליו מהא דתנן גבי נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין שאם אין לו עליו מלוה על היין עצמו מותר משום דמרתת והתם ליכא מפתח וחותם כלל ומשום דכתב לו התקבלתי ולא בעי פתוח לרשו׳ הרבים וא״כ דהכא מיירי בשכתב התקבלתי אמאי בעי פתוח לרשות הרבים וגם זו אינה קושיא גדולה דשאני התם דכיון שהיין בחצרו של ישראל בפתח פתוח לרשות הרבים דמי דאמר המתא אתי ומיהו כשיש לו עליו מלוה אסור שלא התירו יינו של ישראל כשישראל וגוי דרים בחצר אלא כשלא נמצא שם אבל זה שנמצא שם אסור דחיישינן דילמא נגע ומכל מקום הקושיא הראשונה קושיא גדולה ורת״ם ז״ל פירש דרישא דמתני׳ בדלא כתב לי׳ התקבלתי אבל מיירי בשיש מפתח או חותם ביד ישראל שאם לא כן היאך יאמרו בגמרא דנשרי ליה משום רוכלין שעוברין לפי שעה או משום אשפה וכי מפני כן ימנע הגוי מליגע ביין שהוא ברשותו שאין עליו שום חותם ושום מפתח והוא נוח ליגע בו אלא בודאי שיש עליו מפתח או חותם דמרתת לשבור המפתח או החותם כן יראנו דהכל או הכא לאשפה או העולה בדקל כששובר הדלת כך פירש ר״ת ז״ל ועדין אינו נכון שאם הוא כן איך לא הזכירו זה כמו שהזכירו שהפתח פתוח לרשו׳ הרבים ועל כרחינו אין לנו אלא מה שפירש רבינו הרמב״ן ז״ל דרישא כפשוטה בלא מפתח וחותם ובלא התקבלתי כי הגוי עושה יינו בכשרות כדי שימכרנו לישראל ויודע שהוא מרויח בזה יותר משימכרנו לגוים ומרתת מליגע בו אם ירגישו בו שמא יפסידוהו עליו ולא יסמכו בו לעולם.
ומה ששנינו שנתנו ברשותו לא בחצרו שהוא דרכו דאם כן הא ודאי מפתח וחותם בעי או שומר ולא מהני בהא פתח פתוח לרשות הרבים אלא שנתנו ברשותו באוצר שיש לו שאינו דר שם ולהכי קתני ברשותו ומעתה אפי׳ אין עליו מלוה לישראל ולא מפתח ולא חותם אלא שהוא נעול בלבד אם ישראלים דרים שם הרי הוא מותר דמרתת גוי למיזל התם דילמא חזי ליה שום ישראל מן הדרים בעיר ומפסידו ליה וכאותה שאמרו בין הגתות שמנו דכיון דכולי עלמא מפני מימר השתא חזו לי ומפסידו לי ולהכי סגי ברוכלין ואשפה ודקל ומיהו הני מילי ביממא אבל בלילה צריך שומר או שני חותמות.
ואפשר שאם ישראלים דרים שם בשכונה ההיא שאף בלילה מותר כשהאוצר נעול דשכבי מידע ידעי אף בלילה ומרתת דילמא מדרשי ומפסידו ליה ובישראל דר באותה חצר דמי ומיהו מאי דפרכינן בגמרא מרוכלין לא פרכינן אלא למשרייה ביממא אי איכא שומר בלילה וכן באשפה ודקל.
בד״ה המטהר יינו כו׳ בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור ואף בפתח פתוח כיון שאין כאן מפתח כו׳ עכ״ל אבל במפתח וחותם אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים ואפילו אין פתח פתוח מותר ודקתני בחצר אחרת מותר לאו דוקא אלא דחצר אחרת הוי כעיר שכולה עובדי כוכבים כיון שאין פתוח לרה״ר כמ״ש התוספות לקמן ודו״ק:
בא״ד שכולה עובדי כוכבים אי הפקידו כו׳ ממקום הזול למקום כו׳ כצ״ל:
בא״ד דה״פ בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור אף ביש מפתח וחותם ועלה מפרש אין השומר כו׳ עכ״ל נראה לפרש דבריהם דר״ל דההיא דאין השומר צריך כו׳ אינו פירושא דרישא בעיר שיש בה עובדי כוכבים וישראלים מותר דההיא איירי דוקא במפתח וחותם אלא אהא דקתני בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור אף במפתח וחותם ומיהו איירי נמי מכל שכן דאסור בלא מפתח וחותם ועלה מפרש בכל הנך גווני דקתני אסור ביושב ומשמר מותר ואין השומר כו׳ דהשתא האי היתרא איירי אף בלא מפתח וחותם ויותר נראה להגיה בדבריהם אף ביש מפתח וחותם עד שישב ומשמר ועלה מפרש אין השומר וכו׳ ורצה לומר דעד שישב ומשמר ודאי דהיינו שומר גמור אף בלא מפתח וחותם ומשמע שבא לפרש דיוצא ונכנס חשיב כשומר גמור והיינו שומר דרישא כפירוש זה מוכיחין דברי התוספות בפרק קמא דחולין אקושיא אחרת שם וע״ש:
א משנה המטהר יינו של נכרי כלומר, שהוא עושה יין מענבים של גוי, בכשרות, כדי למוכרו לישראל, ועדיין לא שילם לגוי, ונותנו ברשותו של הגוי (ו)בבית הפתוח לרשות הרבים, בעיר שיש בה גוים וישראלים — מותר היין, משום שהגוי חושש שהישראלים רואים אם הוא נוגע ביין. אבל אם היה זה בעיר שכולה גוים — אסור, עד שישב אדם מישראל ויהא משמר את היין.
MISHNA: In the case of a Jew who renders the wine of a gentile permitted by treading the gentile’s grapes so that the wine can be sold to Jews, and although a Jew has not yet paid for the wine he then places the wine in the gentile’s domain in a house that is open to a public thoroughfare until he sells it, the halakha depends on the circumstances. If this occurs in a city in which there are both gentiles and Jews, the wine is permitted, as the gentile does not touch the wine lest the Jews see him doing so. If this occurs in a city in which all its inhabitants are gentiles, the wine is prohibited unless a Jew sits and safeguards the wine.
הכל
(3) גוְאֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר אע״פ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס מוּתָּר ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר רְשׁוּת גּוֹיִם 1 אַחַת הִיא.:
But the watchman is not required to sit and guard the wine constantly; even if he frequently leaves the place and comes in again later, the wine is permitted. Rabbi Shimon ben Elazar says: The domain of gentiles is all one, as the Gemara will explain.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדי כוכבים".
ואין השומר צריך להיות יושב שם ומשמר. כל היום כולו, אלא אף על פי שיוצא ונכנס, ישראל השומר, מותר, היין, אפי׳ בשתייה, דמירתת הגוי מיניה ואמר השתא אתי השתא אתי, וחזי לי, ואתחייב לו בדין לשלם לו כל דמי יינו כפי שהיה נמכר בחנות.
ר׳ (ישמעאל) [שמעון] בן אלעזר אומר כל רשות הגוים (אחד) [אחת היא]. ומיתפרשא מילתיה דר׳ (ישמעאל) [שמעון] בן אלעזר בבריתא, ר׳ שמעון בן אלעזר אומר כל רשות הגוים אחת היא, מפני הרמאין. והכי פירושה, שמעיה לתנא קמא דאמר ברשותו, אבל ברשות גוי(ם) אחר מותר, דלא חיישינן לגומלין, ואתא ר׳ שמעון בן אלעזר למימר אפי׳ ברשות גוי אחר אסיר, דחיישינן לגומלין. וחסורי מיחסרא והכי קתני, במה דברים אמורים, דלא סגי במפתח או בחותם ביד ישראל, הני מילי בשהניח היין בביתו של אותו נכרי שהיה היין מכרם שלו, דהא חיישינן בעיר שרובה גוים דילמא מזייף לחותם אחד כיון דברשותו עומד, אף על גב דאין לו מלוה על אותו היין. אבל אם הניחו ברשות גוי אחר, סגי במפתח וחותם אפילו בעיר שרובה גוים, ולא חיישינן לגומלין, כלומר שיאמר לו זה הנכרי הראשון שהיה בעל היין מעיקרא הנח לי לזייף [ואחר] כך אשלם לך גמולך, (דשהפקיד אותה) [כשתפקיד אתה] לי יינך המטוהר ביד ישראל אעשה כן גם אני [ואניח לך] לזייף אותו, להא לא חיישינן. ור׳ שמעון בן אלעזר מחמיר וחייש להא, דאין רשות חלוקה בגוי, שכולם בעלי חונף וגזל ואונאה, ומניח לו לזייף.
גמרא. כל רשות גוים אחת היא. מפורש בפירוש המשנה.
ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר בכל רגע, אלא אף על פי שהוא יוצא ונכנס — מותר. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: רשות גוים אחת היא, וכאשר יבוארו הדברים בגמרא.
But the watchman is not required to sit and guard the wine constantly; even if he frequently leaves the place and comes in again later, the wine is permitted. Rabbi Shimon ben Elazar says: The domain of gentiles is all one, as the Gemara will explain.
הכל
(4) דהַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל נׇכְרִי 1 וְנוֹתְנוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְהַלָּה כּוֹתֵב לוֹ הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָעוֹת מוּתָּר אֲבָל אִם יִרְצֶה יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא וְאֵינוֹ מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת מְעוֹתָיו זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן וְאָסְרוּ.:
In the case of a Jew who renders the wine of a gentile permitted by treading the gentile’s grapes so that the wine can be sold to Jews, and he then places the wine in the gentile’s domain until he sells it, the halakha depends on the circumstances. If that one, the gentile, writes for the Jew: I received money from you in payment for the wine, even though he did not yet receive the actual payment, the wine is permitted. This is because the wine is considered the Jew’s property and the gentile does not venture to touch it. But if the Jew desires to remove the wine and the gentile does not allow him to do so until the Jew gives him the money due to him, this was an incident that occurred in Beit She’an and the Sages deemed the wine prohibited. In this case the gentile believes that he has a lien upon the wine, and therefore he has no compunctions about touching it.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
המטהר יינו של עובד כוכבים כו׳ מותר – אם בית פתוח לרשות הרבים כדפרי׳ לעיל.
אבל אם רוצה כו׳ – שהיין נעשה לו משכון הואיל ויש לו מלוה על היין אסור דלא מירתת דסבר אי חזו לא מפסידנא דכי תבע לי אמינא דידי הוא.
טו. המטהר יינו של נכרי וכו׳. כלומר, ישראל שדרך ענבים של נכרי בהיתר כדי למכרו לישראל, וזה הישראל אומר לגוי אתן לך מאה דינרין ממנו, ואם ארויח בו ארויח לעצמי, ואם אפסיד לעצמי אפסיד, אבל אין (נותנין) [נותן] לו המעות מיד אלא עד שימכרנו. ונתנו ברשותו. של זה הנכרי, ומפתח או חותם ביד ישראל. אם כתב לו התקבלתי ממך מעות. כלו׳, אם זה הנכרי כתב לו התקבלתי ממך מעות, כלומר הריני כאלו קבלתי ממך המנה ואיני מעכב בידך להוציא את היין מרשותי כל זמן שתרצה. מותר. במפתח או בחותם ביד ישראל. ואם לאו, אסיר, ואפי׳ במפתח וחותם ביד ישראל, עד שישב שם שומר ומשמר, כיון שהיין עצמו של הנכרי הוא, לא מירתת כלל מלזייף.
האי המטהר יינו דסופא דהדר ותני לה זימנא אחריתי, משום דתנא סופא לגלויי רישא, שלא תאמר רישא דקתני עיר שיש בה ישראל וגוים מותר היכא שאותו בית העומד בו היין והוא פתוח לרשות הרבים ומפתח או חותם בידו של ישראל, אפי׳ ביש לו לגוי מלוה על אותו יין מיירי דמותר, הילכך תנא סופא ואם רצה להוציא היין מרשותו של גוי ואין הגוי מניחו להוציא מביתו עד שיתן לו מעותיו, דהיינו דמי היין, וזה היה מעשה ואסרוהו אפי׳ בבית הפתוח לרשות הרבים ומפתח וחותם ביד ישראל, אלא א״כ היה שומר ומשמר, לפי שהכל מזייף בלי פחד, שהרי יכול לומר שלי אני נוטל, מכלל דרישא מיירי כגון שאין לו לגוי מלוה על אותו היין, כדפרשינן.
המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר – פירוש: אף על פי שהיין הוא של נכרי כיון שיכול ישראל ליטול אותו ואין הגוי מעכבו בשביל המעות שהרי כתב לו שנתקבלתי ממך מעות הוה ליה כיינו של ישראל שהפקידו ברשותו של גוי והילכך אף על פי שאין ביתו פתוח לרשות הרבים ואין ישראל דרים באותה העיר מותר אבל מיהו צריך שיהא מפתח וחותם ביד ישראל דבלאו הכי במאי בו1 מישתרי. והכי מפרש לקמן בבריתא ותנא לא איצטריך ליה למיתנייה כדפרישית וחילק התנא בין יינו של גוי ליינו של ישראל דרישא דמיירי ביינו של גוי אינו ניתר במפתח וחותם ביד ישראל עד שיהא ביתו פתוח לרשות הרבים וישראל דרים באותה העיר. ואם אין ביתו פתוח לרשות הרבים או אם אין ישראל דרים שם אסור עד שיושיב שומר וסיפא דמיירי ביינו של ישראל מותר במפתח וחותם ביד ישראל בלבד אף על פי שאין ישראל דרים באותה העיר. והמורה פירש בסיפא מותר אם ביתו פתוח הוא לרשות הרבים כדפרישית לעיל. ואינו נראה לי דאם כן מה חילוק יש בין רישא דלא כתב ליה התקבלתי ובין סיפא דכתב ליה התקבלתי. ותו דקתני סיפא אבל אם רוצה ישראל ליטלו אינו מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה ואסרו חכמים ואי כשביתו פתוח לרשות הרבים עסיקינן אמאי אסרו חכמים והא תנן רישא דמותר. אלא ודאי כשאין ביתו פתוח לרשות הרבים עסיקינן ומשום הכי אסור דיינו של גוי ברשותו של גוי לא סגי בחותם ומפתח ביד ישראל בלבד עד שיהא בית הסמוך לרשות הרבים וישראל דרים שם או שיושיב שומר. וסיפא לא צריכא מידי דמרישא שמעינן לה דאינו מותר אלא בבית הפתוח לרשות הרבים ועיר שיש בה גוים וישראל ולא תנייה אלא לאשמועינן מעשה שהיה בבית שאן ואסרו חכמים. אי נמי רישא מיירא ביינו של נכרי ממש וסיפא מיירא ביינו של ישראל אלא שהנכרי תופשו בעבור מעותיו.
1. כן בכ״י ששון 557. בפסקי הרי״ד: ״כן״. בדפוסים השמיטו את המלה.
והלה כותב לו התקבלתי ממך מנה מעות – פירוש שקנאו מן הגוי, והגוי כתב לו התקבלתי ממך מעות.
נמצא שהיין ברשות ישראל מותר – פירוש דהשתא כיון דאין לו כלל ביין, שכבר מכרו, מסתפי גוי ליכנס שם ומירתת משום דנתפס עליו כגנב.
אבל אם רצה ישראל להוציאו ואינו מניחו – כלומר הנכרי.
עד שיתן לו מעות, זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים – פירוש על ידי כן איגלי מילתא דחמרא משתעבד להני זוזי ומיחד שעבודיה עליה, וכיון דכן הוי ליה בדידיה דנכרי לגמרי. דאכתי קם ליה ברשותיה ואסיר כדין מטהר יינו של נכרי ממש דבעינן [דל]הוי בית פתוח לרשות הרבים ועיר שיש בה גוים וישראל. ובהכי מותר כדאמרינן לעיל.
וסיפא דקתני המטהר יינו של נכרי כו׳ – בבא באנפי נפשיה היא בשמכרו לישראל וכתב לו התקבלתי ואף על פי שאין שם מפתח ולא חותם וגם אין הפתח פתוח לרשות הרבים אלא שהוא נעול במנעול ואין גוי דר שם אלא שהוא ברשותו של גוי וכיון שישראל דר באותה העיר מרתת גוי מליגע בו שהרי נתפס כגנב על הנגיעה כיון שאין לו אפותיקי על היין ולא אמרו דאם ישראל דר בחצר אחרת אינו מותר אלא כשמפתח וחותם בידו אלא כשהגוי דר באותה חצר.
וכתב ר׳ ז״ל דבין ברישא ובין בסיפא אם נמצא הגוי שם אסור דכיון שהבית שלו אינו נתפס כגנב על הכניסה חיישינן דילמא נגע.
וא״ת אם כן היאך הביאו לעיל בגמרא ראיה ממשנה זו לדברי שמואל שהתיר בשאין לו לגוי מלוה על היין דהא במשנה זו לא התירו אלא כשלא נמצא שם ואלו שמואל התיר על אותה משנה דקתני שנמצא הגוי בצד הבור ויש לומר דשאני התם שאין לגוי שייכות בבית והוא נתפש כגנב על הכניסה וכל שנמצא שם דינו כאילו לא נמצא כיון שאין לו מלוה על היין אבל בזו שהבית שלו ואינו נתפש כגנב על הכניסה כל שנמצא שם ראוי הוא לאסור כנ״ל לתרץ דברי רבינו ז״ל. ואי קשיא לך והרי המניח נכרי בחנותו או בקרון או בספינ׳ שאינו נתפס על הכניסה ואפילו הכי כל זמן שלא הודיעו שהוא מפליג ומרתת השתא אתי ישראל היין מותר כיון שנתפס על הנגיעה י״ל דהנהו נמי לא קשיא דשאני התם שנכנס ברשותינו ולא אשכחן ליה דשני במידי אבל הכא שנכנס שלא ברשותינו במקום שאינו נתפס על הכניסה לבדה ראוי הוא לחוש לו שכבר שינה והוה ליה נועל החנות או הפליג ספינתו דאסיר כדאיתא התם.
וכן נראה לקמן בפרק השוכר מדברי רש״י ז״ל שכתב גבי אי אית ליה לאשתמוטי כו׳ וכל היכא שיש לגוי שיכות בבית סמכה דעתיה לומר לכך נכנסתי ונגע ולא מרתת וכן היה אומר מורי הרב ז״ל בדברי רבו ז״ל. אבל מורי הרשב״א ג״כ היה מפקפק להתיר אף בשנמצא שם הגוי כיון דנתפס כגנב על הנגיעה. והיכא שראינוהו שנכנס שם ובריא לנו שלא נגע או שלא שהה כדי שיוכל ליגע אומר מורי הרא״ה ז״ל כי היין מותר ולא חיישינן שמא פעמים אחרות בא ונגע שזה שינוי מחודש הוא דלא אירתת ואין לנו אלא מקום חדושו בלבד.
המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו של הגוי, והלה הגוי כותב לו: ״התקבלתי ממך מעות״ — מותר, משום שכיון שעכשיו היין נחשב כשל הישראל אין הגוי מעז לגעת בו. אבל אם במקרה שירצה ישראל להוציא את היין משם ואינו מניחו הגוי להוציאו משם עד שיתן לו את מעותיו (למרות שכתב ״התקבלתי״), זה היה מעשה בבית שאן ואסרו, משום שבמקרה זה הגוי סבור שהיין ממושכן לו, ואינו מתיירא לגעת בו.
In the case of a Jew who renders the wine of a gentile permitted by treading the gentile’s grapes so that the wine can be sold to Jews, and he then places the wine in the gentile’s domain until he sells it, the halakha depends on the circumstances. If that one, the gentile, writes for the Jew: I received money from you in payment for the wine, even though he did not yet receive the actual payment, the wine is permitted. This is because the wine is considered the Jew’s property and the gentile does not venture to touch it. But if the Jew desires to remove the wine and the gentile does not allow him to do so until the Jew gives him the money due to him, this was an incident that occurred in Beit She’an and the Sages deemed the wine prohibited. In this case the gentile believes that he has a lien upon the wine, and therefore he has no compunctions about touching it.
הכל
(5) גמ׳ גְּמָרָא : בְּעִיר שֶׁכּוּלָּהּ גּוֹיִם 1 נָמֵי הוְהָאִיכָּא רוֹכְלִין הַמַּחְזִירִין בָּעֲיָירוֹת אָמַר שְׁמוּאֵל ו בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ לָהּ דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ.
GEMARA: The Gemara questions the mishna’s distinction between a city with Jewish inhabitants and a city without Jewish inhabitants: The wine should also be permitted in a city in which all its inhabitants are gentiles, as aren’t there Jewish peddlers who travel around the various towns? Consequently, the gentile refrains from touching the wine, lest the Jewish peddlers see him touching it. Shmuel says: The mishna is referring to a city that has double doors and a crossbar, and the residents know when outsiders enter the city.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדי כוכבים".
גמ׳ רוכלין – מוכרין בשמים וישראלים הן עוברין מעיר לעיר ומירתת עובד כוכבים דלמא חזו לי דרך רשות הרבים.
דלתים ובריח – שאין נכנסין בה אלא ברשות וכ״ע ידעי כי עיילי בה ומצי למיקם עלה ההיא שעתא.
והאיכא רוכלין – ואע״ג דתקנת עזרא לא היתה אלא שיעברו בערי בנות ישראל שלא יתגנו על בעליהן לפי דרכם היו עוברים שם.
גמרא בעיר שיש בה דלתים ובריח – פרש״י ז״ל שאין נכנסין בה אלא ברשות וכולי עלמא ידעי כי עיילי בה ומצי למיקם בה ההיא שעתא ואין זה נכון דהא מסתמא אפילו בהא כל שבא ליכנס אין מודיעין לכל אלא לאנשים ידועים והראב״ד ז״ל פירש עיר חשובה שרוכליה ממנה ואינה צריכה לרוכלים דעלמא ומיירי נמי בשאין לאחרים דרך שם לקנות ולמכור. והוי יודע דכל שהבית פתוח לרשות הרבים או לאחד ממקומות אלא היין מותר בשתיה ואף על פי שאין כולו כנגד הפתח ולא דמי לעובדא דבזעא דבפרק השוכ׳ דהתם נמצא שם אבל כאן שלא נמצא שם כיון דאמרינן דמרתת למיעל הרי הוא בחזקת שלא נכנס שם כלל ומה לי עומד כל היין כנגד הפתח או שאינו עומד וכן כתב מורי הרשב״א נר״ו וכן עיקר ואם הוא שלא כדברי הראב״ד ז״ל.
ב גמרא על המשנה המבחינה בין עיר שיש בה ישראלים ועיר שאין בה ישראלים, שואלים: בעיר שכולה גוים נמי [גם כן], והאיכא [והרי יש] רוכלין ישראלים המחזירין בעיירות, ויחשוש הגוי שמא רוכלים ישראלים אלה יראו את מעשיו ויימנע מלנגוע ביין! אמר שמואל: מדובר בעיר שיש לה דלתים ובריח, והוא יודע מתי נכנסים אנשים זרים לעיר.
GEMARA: The Gemara questions the mishna’s distinction between a city with Jewish inhabitants and a city without Jewish inhabitants: The wine should also be permitted in a city in which all its inhabitants are gentiles, as aren’t there Jewish peddlers who travel around the various towns? Consequently, the gentile refrains from touching the wine, lest the Jewish peddlers see him touching it. Shmuel says: The mishna is referring to a city that has double doors and a crossbar, and the residents know when outsiders enter the city.
הכל
(6) אָמַר רַב יוֹסֵף זוְחַלּוֹן כרה״ר כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי ח וְאַשְׁפָּה כרה״ר כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי ט וְדִיקְלָא כרה״ר כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי.
With regard to the mishna’s statement that the wine is permitted only if the gentile’s house is open to a public thoroughfare, Rav Yosef says: And if a Jew’s window is open to that place it is considered like a public thoroughfare. And similarly, a trash heap is considered like a public thoroughfare as many people frequent it, and a palm tree is considered like a public thoroughfare, as the gentile is concerned lest someone climbing the palm tree see him.
ז. ז רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י״ג:ג׳-ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״ח
טור יורה דעה קל״א:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קל״א:א׳
ח רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י״ג:ג׳-ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״ח
טור יורה דעה קל״א:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קל״א:א׳
ט רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י״ג:ג׳-ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״ח
טור יורה דעה קל״א:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קל״א:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״ח
טור יורה דעה קל״א:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קל״א:א׳
ח רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י״ג:ג׳-ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״ח
טור יורה דעה קל״א:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קל״א:א׳
ט רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י״ג:ג׳-ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״ח
טור יורה דעה קל״א:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קל״א:א׳
וחלון כרה״ר דמי – אפילו בית פתוח לחצר וחלון פתוח לחצר ברה״ר כנגד פתח הבית כמאן דפתוח לרה״ר דמי. לשון אחר חלון של ישראל פתוח כנגד פתח הבית כרה״ר דמי וכן עיקר. דרך אשפה לעמוד בני אדם עליה.
דיקלא – דקל של ישראל נגד הפתח ומתיירא העובד כוכבים עכשיו יעלה ליטול פירות ויראני נוגע.
וחלון כרשות הרבים דמי – פי׳ בקונטרס ל״א חלון של ישראל פתוח כנגד פתח הבית ואם הבית שהיין בו סגור דליכא למיחש שיכנס בה העובד כוכבים ואפילו הוא פתוח אין לחוש שיכנס בו ויסגור בעדו דמרתת מישראל שכנגדו כיון שאין העובד כוכבים דר בבית היין ודוקא ביום אבל בלילה אסור.
ועל מה ששנינו שבעיר שיש בה ישראלים צריך שיהא הבית שבו היין פתוח לרשות הרבים, אמר רב יוסף: וחלון של ישראל פתוח לאותו מקום כרשות הרבים דמי [נחשב], וכן אשפה (מקום שמשליכים בו גרוטאות וכיוצא בהן) כיון שהולכים ועומדים עליה רבים כרשות הרבים דמי [נחשב], ודיקלא [ודקל] נמצא סמוך למקום — כרשות הרבים דמי [נחשב], משום שהגוי חושש שאדם העולה בדקל יראנו.
With regard to the mishna’s statement that the wine is permitted only if the gentile’s house is open to a public thoroughfare, Rav Yosef says: And if a Jew’s window is open to that place it is considered like a public thoroughfare. And similarly, a trash heap is considered like a public thoroughfare as many people frequent it, and a palm tree is considered like a public thoroughfare, as the gentile is concerned lest someone climbing the palm tree see him.
הכל
(7) פְּסִיק רֵישֵׁיהּ פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא חַד אָסַר יוְחַד שָׁרֵי מַאן דְּאָסַר לְמָה לֵיהּ דְּסָלֵיק הָתָם וּמַאן דְּשָׁרֵי זימנא דְּאָבְדָה לֵיהּ בְּהֵמָה וְסָלֵיק לְעַיּוֹנֵי בָּתְרַהּ.:
With regard to a case where the top of the palm tree was cut off, Rav Aḥa and Ravina disagree: One of them deems the wine prohibited and one of them deems it permitted. The Gemara explains: The one who deems the wine prohibited holds that since no fruit grows on the palm tree, why would someone climb up there? The gentile therefore has no reason for concern lest someone see him, and he has no compunctions about touching the wine. And the one who deems the wine permitted holds that it happens on occasion that someone loses an animal and he climbs up the palm tree to look for it. The gentile is therefore concerned lest someone climbing the palm tree see him, and he does not touch the wine.
אם היה פסיק רישיה [חתוך ראשו] של הדקל — פליגי בה [נחלקו בכך] רב אחא ורבינא, חד אסר [אחד מהם אוסר], וחד שרי [ואחד מהם מתיר]. ומפרטים: מאן דאסר [מי שאוסר] סבור שבדקל שכרות ראשו, הואיל ואין פירות צומחים בו למה ליה דסליק התם [לו שיעלה לשם], ולכן אינו חושש שיעלו בראש הדקל ויראוהו. ומאן דשרי [ומי שמתיר] סבור: זימנא דאבדה ליה [פעמים שאובדת לו] בהמה לאדם, וסליק לעיוני בתרה [ועולה על הדקל כדי לחפש אותה מרחוק], ולכן חושש הגוי ואינו נוגע, שמא יראו מה הוא עושה ביין.
With regard to a case where the top of the palm tree was cut off, Rav Aḥa and Ravina disagree: One of them deems the wine prohibited and one of them deems it permitted. The Gemara explains: The one who deems the wine prohibited holds that since no fruit grows on the palm tree, why would someone climb up there? The gentile therefore has no reason for concern lest someone see him, and he has no compunctions about touching the wine. And the one who deems the wine permitted holds that it happens on occasion that someone loses an animal and he climbs up the palm tree to look for it. The gentile is therefore concerned lest someone climbing the palm tree see him, and he does not touch the wine.
הכל
(8) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן כאֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בַּחֲצֵירוֹ שֶׁל גּוֹי 1 וּמִילְּאָהוּ יַיִן וְיִשְׂרָאֵל דָּר בְּאוֹתָהּ חָצֵר מוּתָּר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם בְּיָדוֹ
§ The Sages taught: In the case of a Jew who purchases a house or one who rents a house in a gentile’s courtyard, and a Jew filled the house with barrels of wine, if another Jew dwells in the same courtyard, the wine is permitted. This halakha applies even if that Jew does not have in his possession the key to the house or a seal on the barrels of wine.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
וישראל דר באותה חצר, אף על פי שאין מפתח או חותם בידו. (ו)הואיל וישראל נכנס ויוצא כל שעה, מירתת מיניה.
תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומילאהו יין – פירוש: יינו של ישראל וישראל דר באותו חצר מותר ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו בחצר אחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו – פירוש: הינו מתניתין דכתב לו התקבלתי דהוה ליה יינו של ישראל דכיון דיין ישראל הוא סגי ליה בחותם ומפתח בידו דכיון דנתפש עליו כגנב לא טרח ומזייף ואינו צריך בית הפתוח לרשות הרבים או שומר והאי תנא קמא דבריתא הוא תנא דמתניתין.
תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין, פירוש יינו של עצמו, או שלקחו מן הגוי ופרעו שאין לו שייכות ביין כלל, ישראל דר באותה חצר מותר, ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו, ואף על פי שהגוי דר בה, ואף על פי שהיין עומד בחצר, דכיון שהישראל דר בה הרי הוא בחזקת משתמר עד שיודיענו שהוא מפליג, דהוה ליה כמניח נכרי בחנותו שאם לא הודיעו שהוא מפליג שהוא מותר (עבודה זרה סט.) ואף על פי שיש רשות לגוי לעמוד בצד היין. בחצר אחרת מותר, והוא שיש מפתח וחותם בידו, דכיון דאיכא מפתח וחותם אף על פי שהגוי דר בחצר לא גרע ממפקיד יינו אצל גוי דשרי במפתח וחותם כר׳ אליעזר, אבל אם אין בידו מפתח וחותם אסור, דאף על גב דאין לו שייכות ביין כלל הואיל והוא דר בחצר ויש לו שייכות בבית שמכר או שהשכיר, שאף על פי שמכרו או שהשכירו לו אדם עשוי לבא ולראות מה שמכר או מה שהשכיר ואין הלוקח מקפיד בכך, הילכך אסור עד שיהא מפתח וחותם בידו. וכתב הראב״ד ז״ל דנראה דדוקא כשהיה הבית של גוי שיש לו שייכות עלה כדפרשינן, אבל אם היה הבית של ישראל עצמו שלא שכרו ולא לקחו מגוי, אף על פי שהגוי דר בחצר והישראל אינו דר בה מותר בלא מפתח ובלא חותם, ואפילו נמצא שם, שהרי נתפס עליו כגנב הוא, והני מילי ביום אבל בלילה אסור.
תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של נכדי ומילאהו יין וישראל דר באותה חצר מותר אע״פ שאין מפתח וחותם בידו – פירוש אלא שהדלת נעולה במנעול, דכיון דחמרא דישראל, אע״ג דחמרא בבית הנכרי, שרי בישראל דר באותה חצר, אע״ג דלא מיחד להיות שומר, דכיון דביתא דישראל וחמרא דישראל לגמרי ואין לו רשות עליו אין לו ליכנס שם כלל, ונמצא נתפס עליו כגנב על הכניסה, וכל שנתפס כגנב על הכניסה, שאין לו רשות ליכנס שם, לא חיישינן ליה, דמירתת ולא אתי לעולם למינגע בחמרא. והכי פירש רש״יא ז״ל דנתפם כגנב על הכניסה.
א. לקמן ע ע״א ד״ה אי אית.
ת״ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של גוי ומלאהו יין – פירוש יין שלו או שלקחו מן הגוי ופרעו דהשתא אין שייכות לגוי לא בבית ולא ביין ולרבותא נקט הלוקח או השוכר וכל שכן כשהיה הבית לעולם של ישראל.
ישראל דר באותה חצר מותר – פירוש ואף על פי שהגוי גם כן דר בחצר בבית מבתיו ואף על פי שאין מפתח ולא חותם ביד ישראל אלא שהוא נעול במנעול. והוא שלא הודיעו שהוא מפליג דהשתא ודאי אסור אם אין מפתח או חותם ביד ישראל כדין המניח נכרי בחנותו.
ג תנו רבנן [שנו חכמים]: אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוי ומילאהו ישראל יין, וישראל דר באותה חצר — מותר יין זה, ואף על פי שאין מפתח של הבית וחותם בידו של ישראל.
§ The Sages taught: In the case of a Jew who purchases a house or one who rents a house in a gentile’s courtyard, and a Jew filled the house with barrels of wine, if another Jew dwells in the same courtyard, the wine is permitted. This halakha applies even if that Jew does not have in his possession the key to the house or a seal on the barrels of wine.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.